בית המשפט העליון דחה היום (שני) את הערעור שהגיש אייל דמסה, על הרשעתו ברצח משה פרנקטל, קשיש מחדרה, שסירב לתת סיגריה לדמסה. בערעור הכחיש דמסה כי ביצע את הרצח והמקרה עורר סערה ציבורית וקולות שקראו לחפותו של דמסה, אולם שופטי העליון פסקו פה אחד כי "אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר בביצוע הרצח בכוונה תחילה". דמסה ירצה מאסר עולם בגין הרצח.
לאור יום, בפאתי העיר חדרה, בחצר בניין מגוריו, נרצח זלמן פרנקטל. כתב אישום הוגש נגד דמסה, צעיר בן 24, בו הואשם ברצח בכוונה תחילה. מכתב האישום עלה כי ב-1 באפריל 2011 שהה פרנקטל בחצר בנין מגוריו ודמסה פנה אליו וביקש ממנו סיגריה. בין השניים התגלע ויכוח, כאשר בשלב מסוים הפיל דמסה את פרנקטל לרצפה והכה אותו מכות נמרצות וקשות. בעוד הקשיש שרוע על הרצפה ומתבוסס בדמו, רץ דמסה לביתו, הצטייד בסכין מטבח, חזר לזירת האירוע ודקר את המנוח שבע פעמים בבית החזה ובגב, בכוונה לגרום למותו. כתוצאה מכך, נגרמו לפרנקטל פציעות קשות. כוחות מד"א שהוזעקו לזירת האירוע קבעו את מותו במקום.
בתשובתו לכתב האישום כפר דמסה במיוחס לו, אולם בית המשפט המחוזי הרשיע אותו. ההרשעה התבססה על הודאתו הראשונית של דמסה, ידיעת פרטים מוכמנים, שחזור האירוע, ראיות נסיבתיות מפלילות וכן ראיות פורנזיות של דגימת הדם של דמסה על הסכין, דגימת הדם מנעליו, וטביעות סוליות נעליו בזירת האירוע.
כתם הדם על בורג הסכין
בערעור שהגיש לבית המשפט העליון טען דמסה כי הודאתו התקבלה לאחר הפעלת לחץ נפשי ואמצעי חקירה פסולים. הוא טען כי הגיע לזירת הרצח רק לאחר האירוע. היום דחו השופטים אסתר חיות, יצחק עמית ונועם סולברג פה אחד את טיעוניו. "אין חולק כי המערער היה נוכח בזירת הרצח", כתב השופט עמית בהכרעת הדין. גרסה זו (לפיה הגיע לזירה לאחר הרצח, מ.ש), תמוהה כשלעצמה, באשר סביר היה לצפות כי המערער, כעובר אורח תמים, יתקשר ויזעיק את מד"א או את המשטרה".
השופט סולברג ציין בהכרעת הדין כי יש לקבל את הודאתו הראשונית של דמסה. "ההודאות של המערער מתארות באופן מפורט, לָכִיד (קוהרנטי) וכֵּן את קרות האירוע; בכוחן לשמש כראיה עצמאית", כתב. "לא מצאתי פגם בהתנהלות חוקריו של המערער". השופטים גם דחו את טענת דמסה, כי נפלה טעות בהערכת ה-DNA שנמצאה על הסכין בביתו ונקבע כי שייכת לפרנקטל.
"נמצא פרופיל גנטי בודד ונמצאה התאמה מלאה בעשרת הסמנים-אתרים ובכרומוזומי-המין, בין כתם הדם שנמצא על בורג ניצב הסכין, לבין דגימת הדם שנלקחה מהמנוח", ציין השופט והוסיף כי "הראיה הנסיבתית פורנזית של בדיקת ה-DNA עומדת לצדן של צבר ראיות המבססות את הרשעתו של המערער בפלילים מעבר לספק סביר".