פרשת הרצח האכזרי של אם ובתה הגיעה לסוף דרכה: בית המשפט העליון דחה היום (רביעי) את ערעורו של אלי פחימה, שרצח את בת זוגו, ביאטריס רודוב (62) ובתה, דניס רודוב (36) וביתר את גופתן. השופטים קבעו כי למרות שלא הוצגה ראייה ישירה אחת הקושרת את פחימה לרצח והעובדה כי לא התגלה המניע לרצח, הראיות הנסיבתיות מוכיחות מעל לספק סביר כי פחימה ביצע את המעשים המזעזעים.
גופתה של ביאטריס נמצאה בפח אשפה, סמוך לביתה ברמת גן, באוגוסט 2009, כשהיא כרותת ראש וגפיים. למחרת נמצאו חלקי גופתה של דניס, כשהם מפוזרים לאורכו של נחל אלכסנדר. כחודש לאחר מכן הוגש כתב אישום נגד פחימה, שקיים מערכת יחסים זוגית עם ביאטריס בשנים שקדמו לרצח, לצד יחסים עם נשים נוספות. מכתב האישום עלה כי במועד לא ידוע רצח פחימה את השתיים, ביתר את גופותיהן וביצע פעולות שונות להעלמת מעשיו.
בתום משפט ארוך, בו הוצגו מאות ראיות ונשמעו עדויותיהם של כמאה עדים, פחימה הורשע ונידון לשני מאסרי עולם מצטברים. בערעור שהגיש לבית המשפט העליון המשיך פחימה לטעון לחפותו, כי אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר וכי מכלול הראיות הנסיבתיות אשר הוצג על-ידי המשיבה אינו מוביל למסקנה ההגיונית והסבירה היחידה לפיה הוא שביצע את המעשים.
בהכרעת דין מפורטת דחו פה אחד שפטי העליון, יורם דנציגר, צבי זילברטל ומני מזוז, את טענותיו של פחימה. "שוכנעתי גם אני כי צירופן של הראיות לתמונה שהוצגה, כשבצדה התנהלותו המפלילה של המערער, מבססות, מעבר לספק סביר, כי המערער הוא שרצח את המנוחות", כתב זילברטל. "שקריו של המערער והשינויים התכופים בגרסתו, לא רק שאינם מאפשרים לקבלה ולתת בה אמון, הם אף מהווים חיזוק לראיות המשיבה ומכריעים את הכף לחובתו".
באשר לשאלת היעדר המניע כתב השופט: "מניע אינו מהווה יסוד מיסודות העבירה בעבירת הרצח, ולכן גם אם לא הוכח קיומו של מניע, ניתן היה להרשיע את המערער. מהמציאות שתוארה, עולים כיוונים אפשריים, ולו תאורטיים בלבד, לקיומו של מניע – הטמון בהסתבכותו של המערער בשקרים השונים שסיפר לביאטריס, שייתכן ונחשפו נוכח ציפיותיה של האחרונה לשינוי בסטאטוס בין השניים".
גם את העונש השאירו השופטים על כנו וציינו כי הוא "הולם את פגיעתו החמורה בערך קדושת החיים ואף נועד להרתיע מפני התוצאה הטראגית של נטילת חיי אדם. המערער נטל במו ידיו, בצורה קרה ואכזרית, את חייהן של שתי נשים – אם ובתה היחידה, ובהמשך אף ביתר את גופותיהן בצורה מבזה ומעוררת פלצות, תוך מאמץ, אחד מיני רבים, להסתיר ולטשטש עקבותיו. בנסיבות אלה, סבורני כי גזר הדין שניתן בעניינו של המערער משקף איזון ראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ואין מקום להתערבות בו", נכתב בהכרעת הדין.