בתי רוצחיו של הנער מוחמד אבו חדיר לא ייהרסו - כך הכריע היום (שלישי) בג"ץ. הרכב השופטים, בראשם סגן נשיאת בית המשפט העליון הפורש, אליקים רובינשטיין, דחו את העתירה שהגישה בני משפחת אבו חדיר, הקוראת להרוס גם בתי מחבלים יהודים כשם שנהרסו בתי מחבלים ערבים, במיוחד בשל "השיהוי הניכר שחל בין מעשה הרצח הנתעב לבין הגשתה". עוד מציין השופט רובינשטיין בהחלטתו כי "תכליתה של הסמכות המוקנית למפקד הצבאי מכוח תקנה 119 היא הרתעתית, צופה פני עתיד, ולא עונשית, המבקשת לגמול על אירועים שקרו בעבר".
רובינשטיין, שלדעתו מצטרפים השופטים ניל הנדל וצבי זילברטל, כותב כי "הטרור היהודי, תודה לאל, מצומצם בהיקפו על-פי טיעוני המדינה, בעוד הטרור הפלסטיני רחב בהרבה בהיקפו", אך מוסיף כי "הריסתו או אטימתו של בית מחבל יהודי, אשר תביא להצלת חיים, ולו של אדם אחד, מצדיקה את השימוש בתקנה". עם זאת, במקרה של הרוצחים יוסף בן דוד ושני הקטינים, הוא קובע כי בתיהם יישארו על טילם.
"אמנם, אף לגופו של עניין דומה שההחלטה במקרה דנא אינה חורגת מגדרי המידתיות ואינה נגועה בחוסר סבירות", כותב רובינשטיין. "ואולם, נחזור ונטעים – כוחה של תקנה 119 יפה הן ביחס למחבלים ערבים והן ביחס למחבלים יהודים, הכל בהתאם לנסיבות הזמן והמקום, ולאמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס להפעלתה. טרם חתימה, מייחלים אנו כי יתמו חטאים מן הארץ, וכי כבר בעתיד הקרוב לא יוצרך השימוש בתקנה 119 כלפי מי מבני ארצנו, יהודים וערבים כאחד".
אבו חדיר היה בן 16 כשנחטף והוצת למוות על ידי דן דוד ושני נערים, ביולי 2014 בירושלים, על רקע גזעני. השופטים דחו את טענתו לאי שפיות וגזרו עליו מאסר עולם ו-20 שנות מאסר נוספות. על אחד הנערים נגזר מאסר עולם ועל השני 21 שנות מאסר.
זאת הפעם הראשונה שבה נאלץ בג"ץ להכריע בסוגיית הריסת בתי יהודים. בני משפחתו של הנער מוחמד אבו חדיר, שנרצח בידי שלושה יהודים ביולי 2014, עתרו לבג"ץ בדרישה שהמדינה תשווה את התנהלותה במקרים של מבצעי פיגועים יהודים למפגעים ממוצא ערבי – ותהרוס את בתיהם של רוצחי בנם.
ממשפחתו של אבו חדיר נמסר בתגובה: "משפחת אבו חדיר לא מופתעת מהחלטת בג״צ שלא להורות על הריסת בתי המפגעים היהודים שרצחו את בנם מחמד אבו חדיר. משפחת אבו חדיר לא תלתה הרבה תקוות במתן פסק דין אחר מאשר פסק הדין שניתן היום התיזמון מצמרר של כמעט שלוש שנים בדיוק מיום הרצח. אלא שמשפחת אבו חדיר סבורה שיכול והיא הצליחה להשיג את שתי המטרות שהיו לה מאחורי הגשת הבג״צ: הראשונה ענינה בהצגת האבחנה הפסולה והאיפה ואיפה שעושה מערכת הבטחון הישראלית ביחסה למפגעים פלסטינים שדואגת להרס בתיהם של אותם מפגעים לעומת מפגעים יהודים שנמנעים מהריסת בתיהם, והשנייה ענינה בתקווה כי הימנעות בג״צ ממתן החלטה על הריסת בתי המפגעים היהודים תביא את בג״צ להימנע בעתיד מהפעלת הליך זה כלפי פלסטינים ולכל הפחות אישור בג״צ לכך יהיה ביד קמוצה״.