משפטו של אלאור אזריה הפך מהרגע הראשון שלו לאחת הסערות הגדולות ביותר בישראל, וגם הראיון שהעניק ועתיד להתפרסם ב"ישראל היום", מעורר הרבה מאוד תגובות הן מימין והן משמאל. אזריה, אשר במהלך המשפט ובקשת החנינה התנצל על המעשה שעשה, סיפר כי חזר בו מההתנצלות, וכי עשה זאת רק כדי לקבל את ההקלה בעונשו.



השופט בדימוס, צבי סגל, התייחס היום (רביעי) ב-103FM לראיון וסיפר על תקופת המשפט, ועל החלטת חבר השופטים. סגל עצמו הצדיק שוב את ההחלטה, ואף עקץ מספר פעמים את התנהלותו של אזריה. הוא גם סיפר כי בערעור אכן הצליח החייל היורה להוכיח דברים חדשים, אך לא מספיקים על מנת להביא לזיכויו.



היו שני שופטים מתוך החמישה שסברו שאפשר היה להאשים אותו באשמת רצח

"התביעה הצבאית לא דיברה על רצח, בניתוח פסק הדין, קבע אחד משופטי המיעוט שאם מנתחים אחרת, אפשר להגיע למסקנה שנעברה עבירה חמורה יותר. בפורום אחר אמרתי שזה טוב שהתביעה לא עשתה את זה. העונש היה מנדטורי, ללא שיקול דעת. גם בעבירה שבה הוא הורשע, שהיא עבירה מסוג הריגה, ואני מזכיר שהעונש המירבי הוא 20 שנה, אנחנו מדברים על הרף העליון של עבירת ההריגה".


כספית: כשקראתי את הראיון הצטערתי שלא הענשנו אותו יותר חזק
"לא קראתי את הראיון, שמעתי על הראיון. אני יכול להגיד שזה נכון שערכאת הערעור התערבה בכמה ממצאים עובדתיים, לרבות בנושא המ"פ, אבל קבענו בערעור שאנחנו לא יכולים לייחס משקל רב לגרסה שלו, אבל היו מספיק ראיות אחרות שלא שינו כלום. אני לא יודע מה הוא מדבר על עניין משפט הצדק. בפסק הדין נכתבו 159 דפים, ופרק שלם הוקדש בפנייה חריגה אליו ולבני המשפחה שלו. פרק שלם מוקדש בפנייה לאלאור אזריה ומשפחתו". 
"לא רוצה לרדת לזירה של ויכוח, אבל היו לאלאור אזריה 5 גרסאות מתפתחות במהלך המשפט, והן, בסופו של דבר, נדחו. אני מזכיר. פסק הדין מחזיק 159 עמודים". 

על הקריאות לסיים את זה בצבא, אמר: "נתנו את פסק הדין ב-31 ביולי, וכל הערעור התחיל ב-3 במאי, פחות משלושה חודשים, ארבע ישיבות. בדרך לאחד הדיונים שמעתי ברדיו, בדרכי לבית הדין בבוקר ראיון עם שני אלופי צה"ל. שני האלופים האלה אמרו שלדעתם היה צריך לסגור את הנושא הזה בצבא. אני שומע את הדבר הזה הרבה מאוד פעמים בפורומים שאני שומע".

"אחרי פסק הדין התחלתי להסתובב בארץ בכיתות י"ב לשמוע מה אומרים, לשמוע ביקורת, וגם להשיב לה. דבר אחד חשוב להסביר - לרבות לשני האלופים הנכבדים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לסיים תיקים בפנים, ומדוע? כי אין מה לעשות. יש היום את המשפט הבינלאומי בהאג. אי אפשר לסגור תיקים בתוך היחידה, כפי שנעשה. הדבר היחיד, ועל זה נאמר לא פעם בהקשרים שונים, שיכול להציל מלמעלה ועד למטה, דרך הרמטכ"ל מהסכנה הפוטנציאלית לעמוד לדין בבית דין, היא זאת שהמשפט מתנהל כראוי, כדין, ונמצא בו פסק דין שאפשר לבקר אותו או לא, זה בסדר גמור".