רצה הגורל וביומן בית המשפט העליון נקבעו ביום חמישי האחרון שני דיונים מקבילים, שחידדו מה קורה כשעולות טענות לניגודי עניינים נגד נבחרי ציבור וראש ממשלה ומה קורה כשטענות דומות נטענות כלפי בית המשפט עצמו.



באולם הראשון דנו השופטים בדרישת התנועה למשילות ודמוקרטיה לחייב בשקיפות את "ועדת השתיים" החשאית המסננת עבור נשיאת בית המשפט העליון שופטים המעוניינים בקידום, ללא נהלים או הסמכה בדין. באותה שעה ישב באולם השני הרכב אחר שדן בעתירתה של התנועה לטוהר המידות בדרישה לפסול את הרכב הוועדה לבדיקת מינוי בכירים.

הפסול הגדול שהעלו העותרים, ואשר השופטים אימצו בשתי ידיים, נעוץ בטענה שלשניים מחברי הוועדה יש זיקה מסוימת לראש הממשלה נתניהו, שבשל חקירותיו יש חשש שיפעיל את קשריו וינצל את הזיקה לחברי הוועדה כדי למנות מפכ"ל כרצונו. את כל הגלגולים והשמיניות באוויר קיבלו השופטים על המקום והוציאו צו שעוצר את עבודת הוועדה.
 
לעומת זאת, במהלך הדיון באולם הראשון בעתירה לחשיפת הוועדה הסודית הסביר עו"ד שמחה רוטמן לשופטים כי מתן פומבי לנימוקי הוועדה החשאית ולאמות המידה שלפיהן היא פועלת יכול להועיל בין היתר להזמת השמועות על מינויים בבית המשפט בשיטת "חבר מביא חבר". באותו רגע קפץ השופט עוזי פוגלמן והיסה את הטענה כשאמר כי מוטב לא "לגלוש למקומות...", כלשונו.
 

פוגלמן העביר מסר שלפיו עצם העלאת האפשרות שבעבודת מינוי השופטים וקידומם נופל פסול וניגוד עניינים הוא מופרך ורחוק וראוי גם שלא יוזכר. דווקא באולם השני, כשנשוא ניגוד העניינים היה ראש הממשלה, ואף שמדובר בניגוד עניינים שצריך לעבור כברת דרך רחוקה ותיאורטית מאוד, לא רק שעצם העתירה הייתה לגיטימית אלא שאותו חשש רחוק ומופרך הספיק להוביל להקפאת עבודת הוועדה ולהדחה בפועל של שני חבריה. כאן לא הייתה "גלישה למקומות".

את השופטים באולם הזה לא עניינה העובדה שהוועדה לבדיקת מינוי בכירים הוקמה בכלל ביוזמת הממשלה בצורה וולונטרית כביקורת פנימית להחלטותיה, והיא יכולה לא רק לקבוע מהו הרכבה אלא אף לבטל אותה.
 
בית המשפט העליון הוכיח בצורה צורמת למדי כיצד הוא מתייחס לטענות ולביקורות המופנות כלפיו וכיצד הוא יודע לגלוש למקומות שבהם טענות דומות אך קלושות מכוונות כלפי נבחרי ציבור.

הכותב הוא מנכ"ל התנועה למשילות ודמוקרטיה