בישראל היה מקרה אחד בלבד שבו ניתנה חנינה לפני הרשעה - פרשת קו 300. אבל שם התקיימו שני תנאים שלא מתקיימים כאן: לא התנהל משפט, והמעורבים לקחו אחריות. במקרה הנוכחי, ראש הממשלה אינו מודה ואינו לוקח אחריות, ולכן אי אפשר להחיל את אותו חריג. גם לפי גישת בית המשפט העליון, ניתן להקל עם מי שלא הורשע - אך רק אם הוא מודה ולוקח אחריות. כאן אין הודאה ואין קבלת אחריות, ולכן ברור שחנינה אינה אפשרית.
כעת הנשיא מנסה לפתוח את אותה דלת מחדש. נכון, זה חריג, אבל במצב הנוכחי זה גם הגיוני. שני הצדדים נמצאים בעמדות קוטביות: מצד אחד - אישום בשוחד; מצד שני - היעדר הודאה ואחריות. כך אי אפשר להגיע לפתרון. המטרה של גישור אינה ניצחון מלא של אחד הצדדים, אלא פשרה. ובפשרה טובה - שני הצדדים יוצאים מעט לא מרוצים.
במקרה הזה, המשמעות ברורה: הפרקליטות תצטרך לוותר על עבירת השוחד, ואולי גם על חלק מהאישומים; מנגד, ראש הממשלה יצטרך להודות ולקחת אחריות - ככל הנראה בעבירת הפרת אמונים, למשל בתיק 1000. אם זה יקרה, ההליך יסתיים בבית המשפט - וזה חשוב. ברגע שהסיום הוא שיפוטי, גם מרחב ההתערבות של בג״ץ מצטמצם. לאחר מכן, לנשיא יהיה קל יותר להעניק חנינה כחלק מסמכותו הרגילה, מבלי לעורר מחלוקת משפטית נוספת.
בסופו של דבר, שני הצדדים יצטרכו להתכופף: הפרקליטות תוותר על חלק מדרישותיה, וראש הממשלה - בניגוד לעמדתו עד כה - יידרש להודות במשהו. להערכתי, הסיום הסביר הוא בהפרת אמונים בתיק 1000. ואם זה יקרה - ייתכן שזו תהיה הדרך היחידה לסיים סוף סוף את הסיפור הזה.
התרעות פיקוד העורף