בפסק הדין נכתב: "נקבע כי בהליך פיטוריה של ד"ר סעדה, עמדו פגמים רבים וגם תקופת העסקתה במכללה וגילה, עומדים לטובתה. המכללה ביצעה את הפיטורין באמצעות ועדת פיטורים, במקום לפעול באמצעות ועדת האתיקה, ולא חשפה בפני התובעת את התלונות שבגללן הוזמנה לשימוע. החלטת הפיטורים עצמה לא נתנה את המשקל הראוי למכתבים הרבים שהתובעת שלחה מאת עמיתים שלה, שהעידו על עמדותיה ועל עשייתה הציבורית. המכללה נקטה בפיטורים כצעד ראשון, למרות שהם אמורים להיות מוצא אחרון".
במכללת קיי טענו כי פרסומים אלו אינם עולים בקנה אחד עם דברים שהמכללה מוכנה להסכים עימם: "ככל והמיוחס לך נכון, וככל ואת העלית ופרסמת את דברי הרשע הללו לטובת מחבלים, חיות האדם, שעה שחבריך לעבודה נלחמים כנגד אותם מחבלים ושעה שעמנו מדמם", כתב פרופסור רטנר במכתב ההודעה ששלח לד"ר סעדה על השהייתה, "זאת התנהגות שהמכללה לא תוכל לעבור עליה לסדר היום ומחובתה לדאוג שאנשים מסוג זה, שיכולים לעודד פעולות טרור רצחניות לא ישהו בקרבה".
השניים הוסיפו כי המכללה אקדמית המחנכת את הדורות הבאים של מחנכים ומורים במדינת ישראל, תוך טיפוח ושמירה על ערכי סובלנות וחיים משותפים, ואינה יכולה לאפשר פגיעה בערכי היסוד של מדינת ישראל ובחיילי צה"ל על ידי אחת מחברות הסגל האקדמי במכללה".
רטנר וחרמון תארו את התוצאות של דברי ד"ר סעדה והשפעתם על עובדי המכללה, שדרשו לנקוט בצעדים כנגד המרצה. לדבריהם, הגיעו פניות בעניין גם מגורמים חיצוניים, יהודים וערבים, שראו בדבריה פגיעה חמורה בשמה הטוב של המכללה ופגיעה במדינת ישראל.
השניים דחו את פסיקת בית הדין לעבודה בבאר שבע, לפיהם הפיטורים נעשו שלא כדין: "על פי החלטת דירקטוריון המכללה, הקים נשיא המכללה, פרופסור אריה רטנר ועדת שימוע אד הוק, למקרה חמור וחריג זה. ההחלטה המיוחדת של הדירקטוריון והרכב ועדה מיוחד לשימוע לפני פיטורין, נדרשו הן לנוכח מצב החירום שמדינת ישראל היתה שרויה בו והן בשל כך שלא נמצא בתקנון המכללה סעיף או אפשרות לטיפול במקרה חמור זה". נוכח פרסום פסק הדין, בכוונת המכללה לערער על החלטת בית הדין בפני בית הדין הארצי לעבודה.
התרעות פיקוד העורף