כשסיגל בר צבי נשאלה על הנתונים הקשים העולים מהדו"ח, היא לא השיבה בפליאה. "בשנת 2024 עדיין הייתי במשטרה, אני מכירה את הנתונים, בטח לא מופתעת", אמרה ביושר. אך החשש האמיתי שלה אינו מהעבר, אלא מהעתיד הנראה לעין. "הבעיה בעיקר היא שלא ראינו שיפור ב־2025 ולא רואים אותו ב־2026. אם המצב ימשיך להתנהל כמו שהוא מתנהל היום, אז כנראה שנראה את זה גם ב-2027 ו-2028'".
התחזית שלה אינה משאירה מקום לאופטימיות זהירה בטווח הקצר. כשנשאלה האם המצב צפוי להחמיר, השיבה נחרצות: "חד משמעית, כן. המצב מתדרדר, זה כמו כדור שלג שצובר תאוצה. אני לא חושבת שזה יגיע למקום שזה נעצר בו ומפה אנחנו מתחילים עבודת שיקום. בתנאים הקיימים היום מאוד קשה לשפר ולשקם".
שורש הבעיה: לא רק השר הנוכחי
"הרעה נפתחה לפני די הרבה שנים", הסבירה. "נקודת הציון המשמעותית בעיניי זה כל נושא הרעת התנאים, בדגש על הפנסיות של השוטרים במקביל לחיילים. האילוץ הזה הוריד בעקבותיו את רף הדרישות ואת הרמה והפוטנציאל לגיוס".
התוצאה, לדבריה, היא מעגל קסמים הרסני: מחסור חמור בכוח אדם מוביל להתפשרות על איכות הגיוס, ועל התשתית הרעועה הזו מתלבשת התערבות פוליטית בוטה.
"בסביבתו של השר כרגע יש שיכרון כוח"
"האנשים האלה, חלקם אני מאוד אוהבת, חברים שלי. עבדנו יחד הרבה מאוד שנים, עברנו יחד תקופות לא פשוטות. ההשפעה הזאת זוחלת. אנשים שלא חשבתי שבסופו של דבר יישרו קו ויגיעו לאירוע כזה, ויישארו בו אחרי שראו את הדמויות שמגיעות לשם, כן עושות את זה. אני מבינה איך זה קורה אבל לא מקבלת את זה - זה לא תקין".
"שיגיעו אנשים שיודעים לעבוד"
למרות התמונה הקודרת, בר צבי מאמינה כי ניתן לתקן את המעוות, אך זה ידרוש שינוי דרסטי בגישה הניהולית והפוליטית. "אם הצוות החדש, האנשים שיש בידם את הכוח, יקבלו החלטה מאוד מקצועית לשקם את שדרת הפיקוד, לעגן סמכויות שכרגע אין, לשלב זרועות עם עוד משרדי ממשלה אחרים - מה שלא כל כך מצליחים לעשות כרגע - אז ודאי שדברים יצליחו להשתקם".
בסיום הראיון, כשנשאלה על שאיפותיה האישיות והאם החלום להפוך למפכ"לית האישה הראשונה עדיין חי, היא ענתה בכנות: "יש לנו מפכ"ל, למיטב הבנתי יש לו עוד לפחות שנה וחצי, זה לא רלוונטי. אם רציתי להיות מפכ"לית? בוודאי, חד משמעית. זה היה החלום - הקרבתי, השקעתי ונתתי, וגם קיבלתי תמורה והתקדמתי".
התרעות פיקוד העורף