"לצערי מהר מאוד התחוור לי שמדובר בירי. הרחנו חזק את אבק השריפה", המשיך. "האוטובוס המשיך בנסיעה ונפרסה לפנינו תמונת האירוע: רכב המחבלים במרכז הצומת, ראינו מחבל בעל חזות ערבית שנורה והשני היה כבר ירוי. היה ברור שגמר את תפקידו".
"הבחנו בדמות שרצה מכיוון הרכב, מאזור הנהג, לכיווננו. במהלך ריצתו היה ניכר שמנסים לירות בו והוא חומק מכדורים. ראיתי את נתזי הירי בכביש", סיפר. "הוא הגיע למרחק חמישה מטרים מאיתנו. הסתובב לכיוון היורים, הרים את ידיו כשהוא מנופף בהן כלפי מעלה". המשיך וסיפר: "בשלב מסוים פשט את מעילו והשליכו. אני חושב שזיהיתי את הארנק שלו עף באוויר. לאחר מכן כרע, עבר חזרה לעמידה כשידיו מורמות כל הזמן - ואז נורה".
"זה היה מחזה קשה. שלושה כדורים פגעו בפלג גופו העליון", שיתף עד הראייה. "הוא החזיק את בטנו, לאט-לאט יורד לרצפה, מתיישב ונשכב, נע מצד לצד. מראה מאוד קשה. אני מבחין בדמו מתפשט בחולצתו. הביט בעיניים פעורות כלפי, מבקש כנראה עזרה". עוד הוסיף: "ראיתי אדם רץ עם נשקו לאירוע. לאחר מכן הגיעו המון כוחות, סירנות. כוחות הביטחון וההצלה בדקו את גופות המחבלים, כשבכל הזמן הזה המנוח שוכב, מתבוסס בדמו, ולא ניגשו אליו הרבה מאוד זמן, דקות יקרות מאוד. אפשר היה להציל אותו".
כזכור, קסטלמן, בן 38 לוחם מג"ב ושוטר לשעבר, היה בדרכו לעבודתו כמשפטן בנציבות שירות המדינה כשלפתע הבין שנקלע לזירת פיגוע. שני מחבלים עצרו את רכבם סמוך לטרמפיאדה ביציאה מירושלים, ירדו והחלו לירות לכל עבר. הם הרגו שלושה אנשים ופצעו רבים אחרים. קסטלמן הסתער לעבר המחבלים וירה לעברם עם אקדחו האישי.
הוא הצליח להרוג את אחד המחבלים אך אז הבין שנקלע לטווח האש של חיילים, שהגיעו מהעבר השני וירו גם הם לעבר המחבלים. יובל זרק את אקדחו, רץ לאחור במורד הכביש ונופף בידיו שלא ירו אליו. חייל המילואים אביעד פריג'ה המשיך לירות לכיוונו של יובל גם כאשר יובל כבר היה שפוף, הוריד את מעילו כדי להראות שאין לו חגורת נפץ, נופף בידיו בכניעה וזרק את ארנקו ובו התעודות שלו. יובל נפצע אנוש ממספר יריות ובבית החולים מת מפצעיו.
"מן הרגע הראשון הוא נמנע מלקחת אחריות ועורכי הדין ששכר פעלו לנסות לחלצו ללא עונש ראוי", האשים. "אנו נותנים אמון בפרקליטות הצבאית ובמצ"ח, שראו במקרה חשיבות רבה להדגשת השמירה על טוהר הנשק והוראות פתיחה באש. הם הגישו כתב אישום חמור ופועלים להטלת עונש ראוי, להרתיע ולמנוע בכך מקרים דומים בעתיד".
זאת, לאחר שלטענתם "התביעה בחרה להגיש כתב אישום בגין טרגדיה נוראה באירוע מבצעי מובהק, בעוד שבאירועים מבצעיים חמורים אחרים, במלחמת חרבות ברזל וגם לפניה, לרבות מקרים של ירי קטלני במהלך לחימה - נמנעה הפרקליטות הצבאית מהגשת כתבי אישום".
עוד טענו הסנגורים כי "החקירה הייתה מוטה, ובמסגרתה לא נבדקו טענות הגנה מהותיות ולא נאספו ראיות חיוניות שהתבקשו. כמו כן, כתב האישום נוסח באופן מגמתי, תוך הדגשת פרטים שאינם רלוונטיים והימנעות מאזכור עובדות מרכזיות שאינן שנויות במחלוקת באופן היוצר תמונה חלקית ומטעה, שיש בה כדי לגרום עוול כבד ללוחם".
הגם שחוות דעת רפואיות ומסמכים רשמיים הועברו לידי התביעה, ולמרות שראיות אלה לא היו בפני התביעה בעת שהחליטה במקור להעמיד את הלוחם לדין, התביעה נמנעה מלבחון את מצבו הנפשי באמצעות גורמי מקצוע מטעמה, ולמעשה התעלמה מן הדברים כלאחר יד, ובלא נימוק כלשהו, כפי שנהגה בראיות נוספות שהוגשו מטעם ההגנה".
התרעות פיקוד העורף