זן נכחד: אלופי ההפלות של חיל האוויר מדברים על סוף עידן טייס הקרב

לפני כמה שבועות החליטה ועדת השרים להצטיידות לרכוש 14 מטוסי F-35, בנוסף לטייסת ראשונה של 19 מטוסים, שכבר נרכשה בעלות של 2.75 מיליארד דולר. בארצות הברית ובבריטניה מתנהל ויכוח ציבורי באשר לנחיצותו של המטוס. מומחים צבאיים סבורים שזמן הפיתוח הארוך פגע בחדשנותו, וכי המטוס היקר נופל באיכותו ממטוסי הקרב הישנים.

ה-F-35 מעורר תשומת לב רבה בהיותו, על פי ההערכות של גורמים צבאיים, מטוס הקרב המאויש האחרון שנבנה במערב. את מקומם של מטוסי הקרב מחליפים מטוסים ללא טייס, ומספרם של טייסי הקרב הולך ופוחת בהתאמה, ולא רחוק היום שכלל לא יהיה צורך בהם. "זה תהליך נכון," אומר פקר, "המערכת עושה את מה שהטייס עושה רק בלי אבידות. איבדתי במלחמות הרבה חברים. במלחמת יום כיפור, שני בני דודים שלי, טייסים שהיו תחת פיקודי, נהרגו, ואני הייתי צריך לבשר לדוד שלי על מותם. זה לא היה קל. אני מבין שעולם התעופה צועד לקראת הדבר הנכון, אבל זה לא קל לקלוט את זה, לא קל בכלל".

עדיף רובוט

הם היו מבכירי הטייסים, אלופי הפלות של מטוסי אויב, ותיקי חיל האוויר, מודל לחיקוי, חלקם מתקשים להסתגל לעובדה שהמקצוע שלהם איבד רלוונטיות. אחרים אומרים שזו דרכו של העולם. "תכתבי את מה שאני אומר: איי קודנט קר לס", אומר יפתח ספקטור שנחשב לאחד מטייסי הקרב הטובים ביותר של ישראל, הפיל 12 מטוסי אויב, השתתף במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון.

"גם לאבירים בימי הביניים היה עצוב כשהמציאו את האקדח, וכבר לא היה בהם צורך. מבחינתי, מה שחשוב זו היעילות ולא הרומנטיקה. לא תוציאי ממני דמעות תנין על מי שאיבדו את מקצועם. אין לי שום חיבה לרומנטיקה. כשטייסי קרב היו מועילים זה היה מקצוע חשוב, היום זה לא חשוב בכלל".
 

 "בכל מקום שבו לא נדרש שיקול דעת, עדיף רובוט. ככה אתה לא מסכן אדם", אומר מפקד חיל האוויר לשעבר הרצל בודינגר, "את מה שעושה היום טייס קרב אחד במטוס קטן עשו במלחמת העולם השנייה 12 לוחמים וטייסים. עולם התעופה מתקדם בצעדי ענק. ב-1903 הומצא המטוס הראשון, ב-69' כבר טסו לחלל, עכשיו מתחילים לשאול האם אפשר להפעיל מטוסים אזרחיים בעזרת מערכת ממוחשבת בלי צורך בטייסים.

"זה נראה לא הגיוני, היות ואם תהיה תקלה שהמערכת הממוחשבת לא תצליח לתקן אותה באופן מהיר, כפי שעושה טייס, מאות בני אדם ישלמו בחייהם, אבל בתחום של תעופה צבאית לא רק שהכיוון הוא לעבר מטוסים ללא טייס, אלא שבעתיד זה יתקדם לכיוון של שליחת הפצצה ללא מטוס בכלל. המיתוס של טייס הקרב שייך לעבר".
 

בנובמבר 1947 החליטה מפקדת ההגנה על הקמת חיל אוויר ישראלי, חודש אחר כך הוקמה בשדה דב בתל אביב הטייסת הראשונה. הטייסים היו מתנדבים מחו"ל וישראלים שעברו קורס טיס באנגליה ובארצות הברית. ב-17 בדצמבר נערכה טיסת הקרב הראשונה. מטוסו של הטייס פיני בן פורת תקף מהאוויר את הכנופיות שהקיפו את נבטים בדרום.

"הדי ההתקפה ההיסטורית התגלגלו הרחק מעבר למרחבי הנגב", כתבו אליעזר כהן וצבי לביא בספרם "השמים אינם הגבול". שש שנים אחר כך הופל מטוסו של בן פורת, שהיה טייס אל על, מעל בולגריה. במרץ 1949 סיימו מוטי הוד, דני שפירא, ישעיהו גזית וטיבי בן שחר את קורס הטיס הקרבי הראשון של חיל האוויר, זמן מה לאחר מכן הצטרפו אליהם 12 בוגרים נוספים. עזר ויצמן היה מפקד טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר אחרי שמפקד הטייסת, סיד כהן חזר לביתו בדרום אפריקה. 
 

 ויצמן היה זה שטבע את הסיסמא השוביניסטית "הטובות לטייסים", אבל את מיתוס "הטובים לטיס" הגה בשנת 1960 דווקא אזרח עובד צה"ל בחיל אוויר, משה הדר, שהיה עורכו הראשון ומייסדו של בטאון חיל האוויר. "באחד מימי הקיץ הלוהטים," הוא כתב לפני ארבע שנים בבטאון, "כאשר המתנתי מחוץ לבית הדפוס להסעה שתחזיר אותי למערכת, אז זה קרה. חשתי כי המוזה פולשת אט אט למוחי, מתרוצצת בין התאים האפורים. לפתע הבהיקה הסיסמא 'הטובים לטיס' במוחי ויצאה לאוויר העולם. מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן, התלהב מיד ואימץ אותה.

התלהבותו הגיעה לממדים כאלה שהסיסמא קיבלה על ידו את הגרסה המורחבת, 'הטובים לטיס והטובות לטייסים'". 35 שנים יעברו בטרם יקבל בג"צ את עתירתה של אליס מילר ויורה לצבא לקבל אותה לקורס טיס. מילר עצמה לא עברה את המיונים, אבל סללה את הדרך לנשים אחרות, שהוכיחו שהטובות יכולות להיות טייסות ולא רק נשותיהם של הטייסים.

 "הטובים לטיס והטובות לטייסים", עזר וויצמן. צילום: דוד אלדן
 

במלחמת ששת הימים הגיעה התהילה לשיאה, כשבתוך שלוש שעות השמידה ישראל את חיל האוויר המצרי בעוד המטוסים על הקרקע, וגרמה פגיעה קשה גם לחילות האוויר של סוריה, ירדן ועירק. כבר ביום הראשון למלחמה השיג חיל האוויר עליונות אווירית בכל זירות הלחימה. עד היום סיפורי גבורה של טייסים זוכים להבלטה, סיום קורס טיס הוא חגיגה לאומית, טייסים מזינים את המיתוס כשהם מתארים את אהבת הטיסה.

"להטתי להיות טייס", כותב עזר ויצמן בספרו 'לך השמים לך הארץ', "זה קדח בלבי ודחק הצידה כל דבר אחר. אני מונה את הימים שתצא שנתי ה-18 כדי שאוכל להתגייס לחיל האוויר הבריטי". כך מתאר יפתח ספקטור בספרו "רם וברור" את אהבתו למטוסי הקרב: "בקווי גופם הארוכים החלקלקים, בעורם המבהיק ובזנבותיהם המזדקרים למעלה, נראו ה'סופר מיסטרים' כמו עדת נשים גדולות ושופעות השרועות על שטיח, מפטפטות ביניהן וממתינות".

ואילו גיורא רום, בספרו "צבעוני ארבע" מתאר את תחושת הזהות של טייס קרבי: "חיש קל התחלתי להאמין שאם אינני מלך השמים, אני לפחות אחד הנסיכים". "מגיל 11 אני בענייני תעופה", אומר בודינגר, "60 שנה אני טייס, ב-96' טסתי בפעם האחרונה במטוס קרב והייתה לי צביטה בלב. הייתי מוכן להתחיל הכל מהתחלה. אני אוהב לטוס. הטיסה היא חלק מחיי. טיסה זה דבר יפה ונפלא - המהירות, התנועה, התלת ממדיות, האופקים שנפרשים לפניך, האתגר של שליטה במכונה כזאת. לא הרבה אנשים זוכים לזה".
 

כל זה הולך להסתיים, והוויכוח בין הטייסים הוא מתי. יש מי שסבורים שבתוך עשור מספרם של טייסי הקרב ילך ויפחת עד להיעלמותם המוחלטת, אחרים אומרים שיעברו שנות דור בטרם לא יהיה צורך בטייסי קרב. "אני מתאר לעצמי, שהתהליך הזה לא יקרה בזמני," אומר פקר. "טסתי על מוסטנג, מיסטר ופנטום, החתן שלי והנכד שלי טסים על מערכות נשק מוטסות, שבהן הכול ממוחשב, ובעזרת קסדה מיוחדת הטייס רואה בלילה, כאילו זה יום. בעתיד יהיו מטוסים שיתפקדו כמו טילים משוכללים, הם יפציצו מקום מסוים ויחזרו לבסיס. זה סוג טיסה אחר, אבל עדיין צריך את טייסי הקרב. רק הנינים שלי יראו את השינויים האלה".  
 

 "הדבר הכי טוב בטייסי הקרב של חיל האוויר זה שהם עוברים אחר כך לעבוד באל על והופכים אותה לחברה הכי בטוחה בעולם. טייס קרב זה מקצוע שצץ מתוך צרכי השעה. כשצריך הוא שם, וכשלא צריך, הוא לא קיים. אני מאחל לכל העולם, ולכל עם ישראל, שהוא ילך וייעלם. שלא יהיו יותר טייסי קרב בכלל", אומר עודד מרום, שבמלחמת ששת הימים הוביל את מבנה המיראז' הראשון, שתקף את שדה התעופה בקהיר ונחשב גם הוא לאחד מאלופי ההפלות (11).

"בעתיד לא יצטרכו יותר טייסי קרב, אבל אז גם לא יהיו יותר מטוסים. כבר ב-1991, במלחמת המפרץ, הייתה כאן מלחמת טילים, בלי שחיל האוויר יתערב. אנחנו לא יודעים מה יקרה במלחמות הבאות, השינויים בשדה הקרב הרבה יותר תכופים, מאשר השינויים בחיי תכנון מטוס. בכל מקרה ה-F-35  יישאר איתנו הרבה שנים. בחיל האוויר משפצים מטוסים כדי שיטוסו 50 שנה קדימה. אני מתאר לעצמי שזה גם מה שיעשו עם ה-F-35".

זזים בצעדי ענק

ישראל הזמינה, כאמור, 19 מטוסים, כשעלות כל מטוס כ-150 מיליון דולר. בנובמבר נחנך קו הייצור של כנפי המטוס בתעשייה האווירית. ב-2016 יתחילו הטייסים הישראלים להתאמן עליו, שנה אחר כך יגיעו ראשוני המטוסים. עד 2037 מתכננת לוקהיד מרטין לייצר 2,400 מטוסים שיימכרו למדינות בכל רחבי העולם. ישראל תהיה המדינה הראשונה שתקבל את המטוס, וחלקו מותאם במיוחד לשימוש חיל האוויר הישראלי. 
 

בניגוד לארצות הברית ולבריטניה, מדינות בהן מתנהל ויכוח ציבורי ער לגבי נחיצותו של המטוס ועלותו מול התועלת שהוא מביא, בישראל עסקה בנושא ועדת השרים להצטיידות, הרחק מעין התקשורת. גם בוועדה התעוררו ויכוחים באשר לנחיצות המטוס. השר יובל שטייניץ היה סבור שאין צורך ב-50 מטוסים, כפי שדרשה מערכת הביטחון. שר הביטחון משה יעלון, שביקר לאחרונה במפעל של לוקהיד מרטין בטקסס, דווקא נטה לתמוך בדרישת ההצטיידות.
 

מטוס מיג מצרי מופל במלחמת ים הכיפורים. צילום: ארכיון צה"ל
 

בעיניהם של הטייסים הוותיקים, ה-F-35 הוא נוסטלגיה, עוד לפני שהמטוס הראשון הגיע לישראל. "היום כבר לא צריך מטוסים", אומר אברהם שלמון (14 הפלות ברזומה). שלמון השתתף בתקיפת שדה התעופה של קהיר במלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום כיפור הפיל ארבעה מטוסים. "התעופה משתנה לגמרי, זו דרכו של העולם", הוא אומר. "אני טסתי על מיראז' אבל סגרתי את הטכנולוגיה של מלחמת העולם השנייה. מאז העסק מתקדם בצעדי ענק, היום ילדה בטקסס מפציצה את אפגניסטן. אחרי שמזינים את נקודת הציון, הפצצה הולכת לבד. המחשבים יודעים לעשות את הכול טוב יותר מאשר בני אדם. לא כואב לי הלב שהמקצוע שלי הולך ונעלם. אי אפשר לעצור את העולם".
 

 "אין יותר סנדלרים. כשהייתי ילד החליפו את קצה סוליית הנעל, היום זורקים נעליים ישנות, במוסך כבר לא מתקנים חלקים מקולקלים אלא מחליפים אותם בחדשים", אומר עודד מרום, "מקצועות משנים את פניהם. קרב האוויר הראשון נערך במלחמת העולם הראשונה, כשטייסים ירו זה על זה באקדחים וחצי גוף שלהם היה מחוץ למטוס, במאה השנים שעברו מאז הפרצוף של טייסי הקרב השתנה".

"במלחמת העולם הראשונה הייתה אמנה שאסרה על ירי על טייסים שנוטשים את המטוס, אבל הגרמנים במלחמת העולם השנייה ירו בטייסים שצנחו ממטוסיהם. עם טייסי קרב ובלעדיהם הבעיות המוסריות לא ייעלמו. אני הפלתי 11 מטוסים וגרמתי למותם של הטייסים באותם מטוסים, כדי להגן על האוכלוסייה הישראלית, הפצצתי סוללות וחיילים, וזה מציק לי, אבל מטוס ללא טייס לא יפתור את הבעיה. חיי אדם של טייסים ייחסכו מפני שלא יהיו טייסים, אבל חייהם של המופצצים לא ייחסכו. במקום טייס קרב שיפציץ אותם, מל"ט יפציץ אותם. הדרך היחידה להימנע מהרג של בני אדם היא לא לעשות מלחמות".