שירות קרבי גורם לנטייה של המשרתים להקשיח את עמדותיהם הפוליטיות ולתמוך בימין, כך עולה ממחקר חדש ומרתק שנעשה באוניברסיטה העברית. המחקר בוצע בקרב 3,000 נשאלים בני 23־33, ששירתו בצה״ל בין שנת 2000 ל־2012. נמצא כי השירות הצבאי משפיע על דפוסי הצבעה באופן ניכר וכי הלוחמים לשעבר נוטים להצביע עבור מפלגות בעלות קו נוקשה יותר.
מחישוב שערכו החוקרים עולה כי קולות הלוחמים ששירתו בתקופת האינתיפאדה השנייה, או בחלקים ממנה, שווים לשבעה עד שמונה מנדטים בכנסת. המחקר בדק כיצד כיצד השירות הקרבי משפיע על עמדותיהם הפוליטיות של המשרתים והשתתפו בו לוחמים שהשתחררו מהצבא. בין היתר נבדקה השפעת השירות הקרבי על עמדות הלוחמים בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
החוקרים, ד״ר גיא גרוסמן מאוניברסיטת פנסילבניה, ד״ר דבורה מנקין מאוניברסיטת אריזונה וד״ר דן מיודובניק מהאוניברסיטה העברית, ערכו סקר אינטרנטי בקרב לוחמים לשעבר והעלו כי קטנים סיכוייהן של מפלגות התומכות בהסכם שלום באמצעות משא ומתן לגרוף מתוכם תמיכה שתיתן בידיהם את האפשרות להרכיב קואליציה. ההשפעות הללו מתמשכות וניכרות גם כמעט כעשור לאחר השחרור מהשירות הצבאי.
״השירות הקרבי שוחק את בסיס התמיכה של מנהיגים ושל מפלגות התומכים במשא ומתן על שלום - גורם שהופך למשמעותי במיוחד בהתחשב בגיוס החובה״, אומר ד״ר מיודובניק מהמחלקות למדע המדינה וליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית.
״כל עוד ימשיך להיות במדינה שירות חובה, יהיה קשה ביותר לשנות את המפה הפוליטית. תוצאות המחקר רלוונטיות ביותר גם לבחירות הקרובות והן יכולות לרמוז על המשמעות הפוליטית של מבצעים צבאיים בסמוך לבחירות״.
האלימות עושה שינוי
הממצא החשוב שעולה מהמחקר הוא ששירות קרבי מקשיח עמדות כלפי היריב ומפחית את מידת התמיכה במשא ומתן ובפשרות. ממצאים אלה מטילים ספק במחקרים קודמים מהעולם המדגישים דווקא את ההשפעות החיוביות של לוחמים לשעבר בתהליכים של בנייה מחדש ומעבר מסכסוך לשלום.
במסגרת המחקר, שיפורסם בכתב העת החשוב ביותר ביחסים בינלאומיים "International Organization״, נערכה השוואה בין חיילים ששירתו כלוחמים לבין חיילים ששירתו ביחידה שאינה קרבית.
בעוד שבקרב לא־לוחמים התמיכה בפתרון פייסני לסכסוך עומדת על 59%, בקרב חיילים ששירתו כלוחמים התמיכה ביישוב הסכסוך בדרך של שיחות עומדת על 46% והם היו נכונים פחות לפשרות ולוויתורים.
בבדיקת ההשפעה של אופי השירות עולה כי שירות בתקופות של אלימות אינטנסיבית כמו בשנות האינתיפאדה השנייה, מקשיח עמדות ובאופן מובהק מפחית תמיכה בפיוס.
השירות הקרבי מפחית את התמיכה בפתרון בדרכי שלום בקרב השמאל והמרכז הפוליטיים, וגם בימין המתון. מנגד, לוחמים לשעבר שמגיעים מרקע פוליטי קיצוני יותר הופכים לעתים לקיצוניים פחות.