ערב לפני הקרב בשכונת שג׳אעיה במהלך מבצע צוק איתן, קיבל מפקד גדוד 55, "דרקון", של חיל התותחנים, סא"ל גדי דרור, טלפון מחברו הטוב, סא"ל שחר, מפקד הסיוע הארטילרי של חטיבת גולני. הוא סיפר לו שבעוד כמה שעות הוא נכנס עם הלוחמים שלו לשכונה העזתית. דרור איחל לו בהצלחה, והלך לישון עם זיכרון החתונות שלו ושל חברו. הם הולכים זה לצד זה שנים, מקורס קצינים, החזיקו זה לזה את העמוד בחופה ובירכו את הברכה השישית בטקס שבע הברכות.
שעות לאחר מכן, בארבע לפנות בוקר, קיבל גדי טלפון, שיחה מוצפנת משחר. "אחי, אני צריך אותך, אני צריך סוללת תותחנים", הוא אמר לו. גדי רץ לחמ"ל, ניסה להבין את תמונת הקרב. בתוך דקות הוא פקד להזיז כוחות כדי לסייע ללוחמי גולני.
"אני מתקשר לכוחות בשטח, אומר שאנחנו מופעלים לסייע בשטח בנוי", משחזר דרור. "150 מטר מצד ימין שחר עם הלוחמים שלו. 150 מטר מצד שמאל כוח אחר שחוטף אש, ואני צריך, ממרחק עצום, לשתק מחבלים שנמצאים באמצע. אני מאשר מטרות, ופותחים באש. אני חוזר לשחר ומבין ממנו שצריך סוללה נוספת, שאני מיד מצרף ללחימה. פותחים באש. הוא שם, 150 מטר מהפגזים שלי שנופלים, ומהצד המחבלים משגרים טילי כתף".

התמונה מיום הכיפורים
על הקיר מאחורי כיסאו של סא"ל דרור תלויה תמונה של גדוד 55 ממלחמת יום הכיפורים. התמונה הפכה לסמל עבור צעירי הגדוד המתגייסים. עוד לפני שנושמים את עשן הפגזים שם, לומדים את מורשת הקרב של הגדוד. כשדרור קיבל על עצמו את הפיקוד, הוא ביקש להגיע ללוחמים מהתמונה. לשמוע ממקור ראשון את סיפורי הקרב ברמת הגולן. איך בתוך שעות הסוללה שניצחה את הכוחות הסוריים הוקפצה לתעלה כדי להתמודד עם המצרים.
גם הקרב בשג׳אעיה הפך מבחינת דרור לחלק ממורשת הגדוד. תמונה ממנו כבר תלויה על הקיר, לצד התמונה ההיא מ-1973.
קרב שג׳אעיה נמשך שלושה ימים. בסיומו הושלמה השתלטות צה"ל על השכונה שנחשבה למעוז של ארגון חמאס. היו בה תשתיות טרור, כולל מנהרות ומשגרי רקטות בתוך בתי מגורים. בליל ה-20 ביולי בשנה שעברה נכנסה חטיבת גולני לשכונה, כשהיא מלווה בסיוע ארטילרי והפצצות של חיל האוויר הישראלי.
זמן קצר לאחר תחילת הקרב נפגע נגמ"ש מדגם 113-M מטיל נ"ט. הפגיעה גרמה למותם של שישה חיילים וחייל נוסף - אורון שאול - הוגדר כחלל צה"ל שמקום קבורתו אינו נודע. במהלך ניסיונות חילוץ הנפגעים ניהלו כוחות צה"ל קרבות מול פעילי טרור והרגו עשרות מחבלים. שישה לוחמים נוספים מחטיבת גולני נהרגו בתקריות אחרות באירוע.
"הקרב הזה הוציא אותנו מסדר היום של המבצע, מהתוכניות שלנו", מספר סא״ל דרור. ״גולני פעלו בשג׳אעיה, במרחק של 18 קילומטר מאיתנו. פגז מגיע למרחק 20 קילומטר, מה שאומר שהירי הוא ממש על הקצה. בזמן הקרב הזה אנחנו בכלל עבדנו עם הצנחנים באזור רפיח, וסוללה אחרת בחאן יונס״.
קרוב לשעה גדי ולוחמיו ירו פגזים. מאות כאלה חלפו מעל ראשי הלוחמים של שחר, החבר, ושיתקו את מחבלי חמאס. עד הבוקר הופעלה ארטילריה בעוצמה גבוהה. בצה״ל לא רצו לחלץ את הלוחמים אלא לתת להם אפשרות להמשיך את הקרבות, למרות הסיכונים. אלפי פגזים נורו במשך שלושה ימים, באחד הקרבות הדרמטיים של צוק איתן.
״קיבלנו בהמשך הוראה להפגיז כדי לחלץ את הכוח של חטיבת גולני״, אומר סא״ל דרור. ״הרגשתי לא בנוח עם האמירה הזו. אנחנו יצאנו למבצע התקפי, ובלילה הראשון כבר לחלץ את גולני? אמרתי ללוחמים שלי שמחלצים אותם כדי שיתארגנו ויחזרו למשימה. בסוף לא הוצאנו את גולני החוצה. נתנו מכת אש, כסיוע. האויב עצר והבין שלא כדאי לו להתעסק איתנו, וגולני המשיכו במשימה. אני לא חושב שהיינו במצב של נסיגה. הקרב היה קשה, אבל נגמר בתבוסה של המחבלים״.


גדוד 55. צילום: דובר צה"ל
 
פנים מול פנים
 
בשנה שקדמה למבצע בעזה דרור ולוחמיו תפסו קו ביטחון שותף בצפון, פעלו ביהודה ושומרון, ובין לבין התאמנו לקראת העימות הבא. תרחישי צוק איתן היו מונחים על שולחן המבצעים של הגדוד, אולם הלילה ההוא בשג׳אעיה נכתב רק בדיעבד. ״אין ספק שהסיוע הארטילרי היה משמעותי בהצלחת המשימות של החטיבות שפעלו בעזה״, אומר דרור. ״גולני פגשו את האויב פנים מול פנים בקרב הזה, והאש שלנו נתנה להם את הרציפות, את היכולת להמשיך פנימה״.
בתום האירוע המתין סא״ל דרור לשיחה של היום שאחרי עם חברו. ״שאלתי את שחר איך הוא משווה את הקרב בבינת ג׳בל במלחמת לבנון השנייה ללילה בשג׳אעיה״, הוא נזכר. ״הוא אמר לי שבעוצמה זה היה פי שמונה, היו עליהם שמונה בינת ג׳בלים באותו הלילה. והיו עוד אירועי קיצון כאלה. היה פה משהו מאוד ייחודי, גם בסוג המבצע וגם בסוג הארטילריה. האויב היה מחופר, במנהרות, עם תשתיות טרור מוכנות גם להגנה. זה היה מבצע רחב היקף שהדיוק והעוצמה היו בו קריטיים״.
בגין הסיוע הארטילרי הוחלט להעניק ללוחמי גדוד ״דרקון״ תעודת הערכה מהרמטכ״ל. סא״ל דרור מסביר כי המשימה הייתה מורכבת מאוד בשל הצורך לרתק את המחבלים בשטח צפוף, שבו חיה אוכלוסייה פלסטינית. ״כל המטרות בעזה היו צבאיות״, הוא אומר. ״אנחנו קודם יורים לשטחים פתוחים או לפאתי השטח הבנוי, מתוך הבנה שאי אפשר להשתמש בירי ארטילרי ללא הבחנה. בכל מקרה, יש סיכון שפגז ייפול 50 מטר ימינה, שמאלה או אחורה וקדימה. ירי חייב להיות מאוד ממוקד. בבדיקה כפולה שלנו, הפגזים פגעו במטרות שקשורות למשימות המבצעיות. ירינו כמעט בכל הקרבות המשמעותיים במבצע. סייענו לצנחנים, לגבעתי, לגולני וליחידות מובחרות. בכל פעם שחייל משחרר ירי, זה רגע דרמטי. אתה מקבל מטרה, אתה יורה ואתה נמצא במצב של טלטול מאוד גדול. בסוף, בצד השני יש מחבלים ואויב, אבל יש גם אנשים, וחשוב שנדע ונזכור גם את זה״.
מספר שעות לאחר כניסת צה״ל לשכונה, דיווחו הפלסטינים על עשרות הרוגים ומאות פצועים. טענה זו הובילה את חמאס לבקש מישראל הפסקת אש הומניטארית לפינוי הנפגעים. צה״ל הסכים להפסקת אש בת שעתיים, אולם זו הופרה על ידי חמאס כבר לאחר כ־40 דקות. למרות זאת, לבקשת הצלב האדום, האריך צה״ל את הפסקת האש בשעות נוספות.
במהלך הקרב פגע צה״ל ב־120 מטרות. אחריו נמשכו הפצצות וחילופי אש בשכונה. שלושה ימים לאחר תחילת האירוע, איתר הכוח של שחר מחטיבת גולני את המנהרה שממנה יצאו המחבלים שירו על הנגמ״ש. בסיוע כוח הנדסה קרבית הוא השמיד אותה. במהלך הקרב נהרסו וניזוקו מבנים רבים בשכונה. מהמקום חולצו גופות של פלסטינים רבים.