השקט עלינו: סיור עם המפקדים ששומרים על הצפון בטוח למטיילים

 הביקורת לא איחרה לבוא. היו שאמרו שמדובר בהחלטה לא הגיונית ושהגבול השקט כבר 40 שנה לעולם לא יצטרך קו הגנה קדמי. בשביל מה, תהו המבקרים, זה יקר, זה מיותר. כעבור כמה חודשים המציאות סיפקה את התשובה לכל הספקנים, כשהגזרה הפכה לחמה  במיוחד.  מוצבי או"ם ננטשו, צבא סוריה איבד אחיזה לאורך הגדר וכמה תקריות גבול יכלו להיגמר רע מאוד לצד הישראלי, אלמלא ההכנה המוקדמת של האוגדה. 
 

היום, אי היציבות בסוריה נמשכת, אולם כעת הגזרה שוב נחשבת לבטוחה בעיני מערכת הביטחון  ומוכנה לכל תרחיש. האתגר הביטחוני נותר אמנם מורכב ולא צפוי, אולם צה"ל שולט בשטח ומעביר מסר ברור למי שנמצא מעבר לגדר: "אנחנו כאן, אל תתעסקו איתנו". וזה כבר מחלחל היטב לאזרחי המדינה : בחג הפסח עלו אלפי מטיילים לגולן ובאזור נערכים לקליטת עוד רבים ביום העצמאות.
 

"אנחנו רואים את המורדים בצד השני", מספר אל"מ ניר (בנדה) בן דויד, סגן מפקד אוגדה 210 . "יש להם יכולות לכבוש מוצבים בצד הסורי, אבל צריכים להיות ערוכים לאפשרות שהם ינסו יום אחד להגיע גם למוצב שלנו. הם פושטים על כפרים, וצריך להיות ערוכים לאפשרות   שיום אחד הם ינסו לחדור ליישוב כאן.

"התאמנו את הטכניקות והתרגולות למציאות החדשה. אם בעבר נערכנו להתמודד עם טנקים, היום ההערכות היא נגד מחבלים, מכל מיני סוגים. אלו שנמצאים בחלק הצפוני של גזרת האוגדה, לא דומים לאלו שבדרומה. המורד המתון לא דומה ללוחם בג'באת  אל נוסרה והחייל הסורי לא דומה לאיש חיזבאללה. המצב מורכב, וכשאתה מרים משקפת וצריך להחליט אם ללחוץ על ההדק - ההחלטה לא פשוטה.   צריך תמיד לדעת במי אתה פוגע ומה  ההשלכות. אם נופלת פה פצצת מרגמה  ואני מגיב באגרסיביות, מה קורה אם אפגע בתגובה במורדים ולא בסורים? בעבר לא הייתה דילמה כזו".
 

"גם בצד השני הם מרימים משקפות ורואים היטב מה קורה פה. הם רואים את הגדר ואת הטנקים ואת התרגילים ויודעים טוב מאוד שלא כדאי להיכנס איתנו לעימות", אומר מפקד גדוד 46, סא"ל אוהד מאור. "בצד השני מבינים שצה"ל ערוך היטב לכל תרחיש".

אחד האתגרים הגדולים שהציב מפקד האוגדה תא"ל  בוכריס היה לעשות הכל כדי לשמור על שגרת החיים. בימים של לחימה קשה בצד השני, דאג בוכריס לפנות חקלאים, וכשניתן היה לחזור לקטוף את הפירות, דאג לשגר עשרות לוחמים כדי לסייע לחקלאים למנוע ריקבון של פירות ולמזער את הנזק הכלכלי. וכשהמפקדים רואים פה את הישראלים מגיעים לגולן לטייל ולנפוש,  הם יודעים שעשו את עבודתם נאמנה.  
 

 "גם האוכלוסייה הדרוזית נהנית מהמציאות שיצרנו פה", מציין אל"מ בנדה. "היום בכפרים הדרוזים יש פאבים כמו בתל אביב. מי שיגיע  למג'דל שאמס בערב יראה  פאבים שוקקים. הם מבינים שככל שיותר אנשים מטיילים פה, כך הם ירוויחו יותר. זה מקרב את האוכלוסייה הדרוזית לעם ישראל. אנשים הולכים בשקט למשרד הפנים ומוציאים תעודת זהות כחולה. אומנם מחביאים אותה בכיס, אבל הם עושים את זה והמספרים גדלים". 
 

אוגדה 210 החזירה לגבול ברמת הגולן לא רק את השקט והביטחון, אלא גם את השם המיתולוגי. 82 תגים עוצבו על ידי החיילים ולבסוף נבחר התג שמשקף את המציאות החדשה. דשא ירוק לצד בזלת שחורה, חרמון ישראלי וסורי משקיף על הכנרת השקטה כשמעל משקיף העיט, משקיפים לוחמי אוגדה 210, אוגדת הבשן.