דרך ארוכה: פצועי צוק איתן יוצאים לטיול שאחרי הצבא

 סיוטים ממבצע צוק איתן תוקפים את אלי סופר מדי לילה. שוב הוא מתנייד בסמטאות עזה כחייל ביחידה המיוחדת מגלן, כאשר באוויר נשמעים צרורות בלתי פוסקים של יריות והדים חזקים של הפצצות. על אף התחמושת הכבדה שהומטרה עליהם ולאחר קרב פנים אל פנים ארוך מול חמאס, הצליחו סופר וצוות הלוחמים להשתלט על בניין בחאן יונס ולהתבצר בתוכו. הוא זוכר כי הדבר הראשון שראה מול עיניו היה עשרות בלוני גז. החדר הסמוך היה מלא עד אפס מקום בכדורים, בפגזים ובמטעני חבלה מוכנים לפעולה. כל פגיעת קליע בודד הייתה עשויה למחוק לחלוטין את הבניין על לוחמי צה"ל הצעירים.

סופר התגבר על ההלם וביחד עם חבריו פינה את הארסנל של חמאס אל הטנקים הישראלים. אלא שאז הרעיד רעש עז את האדמה מתחת לרגלי החיילים. אחד המטענים התפוצץ וזרע הרס במתחם. סופר נשלח למסדרון המבנה לחיפוי. מבטו סרק את הבניינים ממולו, תר בעיניו אחר הצלפים. לפתע נשמע צרור יריות ארוך ושני הלוחמים שעמדו מאחוריו התמוטטו אל הקרקע. סופר לא הרגיש את הכדור שפילח את ברכו והשיב אש לעבר מקור הירי. רק כעבור כמה שניות קרס אל הרצפה ולא הצליח לקום.

עשרה חודשים מאז סיום המבצע, הוא עדיין עובר טיפולי פיזיותרפיה ומנסה להתגבר על בעיות השמיעה והלילות ללא השינה. סופר השתחרר מצה"ל, אולם חייו השתנו. תוכניותיו לצאת לטיול לדרום אמריקה, ביחד עם חבריו לצוות במגלן, נגוזו. למי יש חשק לבלות כשהחברים למסע אינם בין החיים וכאשר הכאבים לא מרפים. אלא שאז הופתע סופר כאשר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל החליטה לספק לראשונה לכ-20 מהפצועים את טיול התרמילאים המיוחל, שהפך למעין טקס חניכה לאזרחות עבור רבים מהם.

משלחת התרמילאים להודו. צילום: סיון פרג'

היעד הנבחר הוא הודו על נופיה הייחודיים, האווירה הרוחנית והחוויה האנתרופולוגית. עם הפרוטזות וכיסאות הגלגלים, כאשר חלקם עדיין מתמודד עם פוסט-טראומה, ישתתפו הלוחמים לשעבר בסדנאות יוגה, ברפטינג על נהר הגנגס, בטרקים בהימלאיה ובפעילות התנדבותית קהילתית בבתי ספר ובכפרים מרוחקים. במהלך הטיול תשתתף המשלחת גם בתוכנית מיוחדת, שתועבר על ידי ד"ר יורם בן יהודה, סא"ל במיל', ומי ששימש בעבר כראש היחידה לתגובות קרב בצה״ל. בן יהודה, פסיכולוג בהכשרתו, מאמין כי המסע, שיהיה מפגש בין דורות של לוחמים, יוביל לעיבוד הטראומות שעברו הפצועים במלחמות השונות. "זה לא יהיה טיפול פסיכולוגי, אלא חיבור באווירה מיוחדת, שייתן לנפגעים את הכלים השיקומיים להתמודד עם מצבם", הוא אומר. "הם יראו שיש עוד אנשים במצב דומה, הצעירים יוכלו להכיר את הוותיקים, ובתקווה שהמקום הכל כך שונה מישראל יאפשר להם לסגור מעגל".

יש סיבה לבחירה דווקא בהודו?

"משהו במבנה של המדינה גורם לך לחשוב אחרת. בהודו אתה יכול להתנתק. החיבור לטבע, ההליכה בצוותא ברגל והאתגרים המשותפים יכולים לשמש כמנוף לשינוי הפנימי של הפצועים".

"הטיול להודו הוא שיאו של הליך חשוב, כחלק ממסע השיקום של פצועי ונכי צה״ל", אומר אלוף (מיל׳) אליעזר שקדי, יו״ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה״ל. "החוויה והאתגר יעניקו להם כלים חשובים להמשך הדרך וירחיבו את העוצמה הפנימית האדירה שיש לחבורה הנפלאה הזאת".

שקט מהסיוטים

ביום רביעי משכה הקבוצה יוצאת הדופן את מבטי הנוסעים בשדה התעופה בן גוריון. מחציתם צעירים, בוגרי צוק איתן, כאשר גופם ופניהם חושפים את פציעותיהם ואת התרגשותם. המיזם המיוחד נולד במהלך המבצע בעזה, בעת ביקור של נציגי אגודת הידידים בחדרי הפצועים בבתי החולים. מאז הפך הרעיון לפרויקט הדגל של הארגון. בחודשים האחרונים התגבשו הפצועים יחד, במטרה להכיר זה את זה וכדי להתוודע להליך השיקום האישי שעובר כל אחד מהם.

אלי סופר ועוז רונן, לוחם בפלס"ר גולני שנפצע אף הוא בצוק איתן, אינם מסתירים את התרגשותם. גם האסון שאירע בנפאל הסמוכה אינו מרתיע אותם, כיאה לשני לוחמים ותיקים שהיו כפסע מיום השחרור. רונן, ששירת כצלף, נפצע בידו ובגבו בשכונת א־תופח, הצפונית לשג׳עיה, לאחר כארבעה ימים בשטח פתוח תחת אש בלתי פוסקת של ירי צל־ פים. ״במהלך אחת המשימות נפגעתי בגב והכדור השני נכנס למרפק והגיע עד לחזה״, הוא משחזר. ״הייתי בסכנת חיים ואחד הרופאים הצבאיים הציל את חיי בזכות ניתוח שביצע תחת אש בשטח. הוא הכניס נקז לבית החזה שלי ובזכותו חזרתי לנשום. פוניתי בהכרה מעורפלת לבית החולים ולאט־לאט חזרתי לעצמי. אני עדיין מגיע לטיפולי פיזיותרפיה, צפוי לעבור עוד מספר ניתוחים ויש לי מוגבלות תנועתית ביד״.

יש חשש מהאתגרים הפיזיים במסע?

״למרות שקשה לי ללכת למרחקים ארוכים, בגלל בעיות הנשימה, אני מת־ כנן להשתתף בכל הפעילויות ובטרקים. מבחינתי, אעשה את המקסימום. מאחר שהייתי אמור להשתחרר אחרי המבצע, כבר תכננתי טיול לדרום אמריקה, אבל בטח שלא צפיתי את הפציעה. המסע להודו הוא אחלה הזדמנות לפצות על מה שהפסדתי, והארץ נראית לי מדהימה״.

אילו תובנות אתה מצפה להשיג במסע?

״אני באתי בשביל הכיף, אבל חשוב לי לחזק את הקשרים עם שאר פצועי צוק איתן ולהתקרב לפגועים הוותי־ קים יותר. בכל פעם ששוחחתי עם אחד הוותיקים, הרגשתי מעודד כי הם מספרים על השיקום ועל הדרך שעברו. בזכותם אני יכול לראות את האור בקצה המנהרה״.

"החוויה והאתגר יעניקו להם כלים חשובים להמשך הדרך". שקדי. צילום: יונתן בלום

גם סופר נשמע אופטימי למרות נסיבות חייו הקשות. הוא עזב את הבית בגיל 13 וכיום הוא מתגורר בביתו של יאיר ניצני, המשמש כמשפחה מאמצת עבורו. מאז הפציעה מתקשה סופר בהליכות ארוכות ונזכר בנוסטלגיה בימים שבהם השתתף באליפויות צה״ל, התחרה בריצות ארוכות וקצרות טווח ואף שבר כמה שיאים, כגון הבוחן הימי. ״מאוד התבאסתי כשהחלטנו לוותר על טיול השחרור, והמסע של נכי צה״ל הוא מבחינתי הצלה״ הוא אומר. ״אני מתכנן לצאת ללימודי הנדסת תעשייה וניהול, ואין טוב יותר מטיול התרעננות להודו לפני הלימודים״.

תצליח לעמוד בטרקים עם הברך הפגועה?

״אני אלך כמה שאוכל. מקסימום אקח כדורים נגד כאבים״.

אתה מצפה לחזור אדם אחר אחרי החוויה בהודו?

״אני מקווה להיות משוחרר יותר. אולי שם, בגלל שזה רחוק מישראל, יהיה לי שקט מהסיוטים״.

קפסולת זמן

עבור ד״ר בן יהודה זו הייתה הזדמנות ללמוד על המשתתפים ולבנות עבורם תוכנית מתאימה, שתתקיים מדי ערב ותתבסס על שיחות קבוצתיות. המסע, שבו השתתפה גם חברת אל־על המטיסה את הלוחמים, יימשך שבועיים וייפתח ברישיקש שעל גדות הגנגס. שם יזכו הלוחמים לטבול במי הנהר הצלולים ולצפות בפולחן מסורתי של המאמינים ההינדואים. מהעיר הקדושה ג׳ושימאת שבהרי ההימלאיה, הם יצאו לטרק בן שלושה ימים ובו יחצו יערות, יצלחו נהרות וגשרים וישנו באוהלים. את הציוד יובילו פרדות וסוסים, שעליהם יוכלו הלוחמים לרכוב כאשר יתעייפו מהדרך. באחד מימי המסע הם מתוכננים לעבד את השדות ביחד עם הכפריים ובהמשך יבקרו בבתי ספר מקומיים וייהנו מערב ריקודים ליד המדורה. במהלך השבתות תתארח המשלחת בבתי חב״ד ותיפגש עם תרמילאים מישראל.

״הקונספט של המסע הוא מין מסדרון לעולם אחר״, מסביר ד״ר בן יהודה, בעליו של מכון ״דרכים״ לטיפול בטראומה ובשכול. ״במהלך חיים רגיל החיילים משתחררים וחלקם רוצים לברוח למדינה אחרת. זהו תהליך המדמה לידה מחדש. לא מדובר רק בחופש, אלא בניסיון להבין מי אתה ומה אתה רוצה להיות. פצועי צה״ל לא זכו לחוות את השלב הזה, כי הם התמודדו עם פציעה או עם אובדן איברים. ההשלמה עם האירועים שחוו, עם התוכניות שירדו לטמיון ועם הצורך בחיים אלטרנטיביים חדשים הנה תהליך שיכול לקחת מספר שנים״.

כיצד תיראה תוכנית השיחות שארגנת עבורם?

״הכנתי כמה תוכניות והן ייושמו לפי המצב בשטח. בסוף כל יום נתרכז לשיחה המשותפת, והפצועים יוכלו לדבר על היום שעברו ועל התובנות שקיבלו. המטרה היא לעשות חיבור בין הפציעה הגופנית לנפשית, ולגרום להם להיפתח אחד לשני כדי לשוחח על הדרכים שבהן מעבדים את הטראומה. צריך לזכור כי גם כאשר הם מוקפים בחברים או בבני משפחה, חווים הפצועים בדידות. בסופו של דבר, הם אלה שנשארים עם הקשיים ומתמודדים איתם״.

איך מתגברים על פוסט־טראומה בטיול כזה?

״באמצעות ממד הזמן, כי במצבם הזמן עומד מלכת. אחד הרעיונות שהגיתי היה לבקש מכל אחד מהמשתתפים להביא מהבית חפץ כשלהו או מכתב. אנחנו נכניס את כל האובייקטים לתוך קפסולה ונפקיד אותה בידיו של אחד מראשי הכפרים, במטרה שבעוד עשר שנים נוכל להגיע לכאן שוב כדי לראות מה קרה עם החפצים. הצעירים בעיקר צריכים להבין שהשעון דופק, שאפשר לחזור למסלול ושיש למה לצפות ולשאוף. אני מאמין שבטיול הזה כולם יעברו סוג של ריסטארט״.

אלו חיילים לשעבר היית מצפה לראות בסיום המסע?

״אני רוצה שהם יחזרו עם תקווה ועם פרופורציות חדשות לחיים. שם, במפגש עם העולם השלישי, הם יבינו שאם נפצעים אז עדיף שזה יקרה בצה״ל ולא בהודו. הפצועים צריכים להבין שפוסט-טראומה אינה מחלה חשוכת מרפא, ובהודו אני מקווה להוציא מהם את 'האבוד לי'. הכי חשוב שהם יסתכלו על המשך חייהם בצורה אופטימית״.

מנכ״ל ארגון נכי צה״ל, תא״ל (מיל') חיים רונן, הבטיח כי מיזם זה יהפוך למסורת וגם בשנה הבאה תצא קבוצה נוספת לטיול תרמילאים. מנכ״ל אל-על, דוד מיימון, ביקש להוסיף כי הוא גאה להיות חלק מהפרויקט הייחודי ולסייע בהטסת הפצועים ליעד הנבחר.