מסרבים לשתוק: לוחמי צה"ל במבצע צוק איתן מספרים את האמת שלהם

רגע לפני שארגון "שוברים שתיקה" פרסם השבוע את הדו"ח שלו על מבצע צוק איתן, שמסקנתו היא ש"מדיניות הדרגים הפיקודיים הבכירים ביותר, הכתיבה לכוחות אופן פעילות שמידת מוסריותו מוטלת בספק רב", אביחי שורשן החליט שגם הוא שובר שתיקה.


הוא פרסם בפייסבוק כמה סיפורים מתקופת שירותו הצבאי, הצמיד להם את ההאשטאג "#האמת שלי" וחשב שבזה הוא עשה את שלו. הוא לא ציפה שמהפוסט הזה, תצמח בתוך ימים התארגנות שתצא מגבולות הרשת החברתית, ואף מגבולות הארץ, במטרה להציב קונטרה לדו"חות ולסיפורים של שוברים שתיקה. "נקים גוף בדיוק כמו שוברים שתיקה שיצליח להשיג מימון כמוהם ופועל בדיוק הפוך, כל פעם שמתחיל מבצע צבאי נרוץ לתקשורת ולהרצאות ולהסברה, גם מעבר לים. ונראה שצה"ל צבא מוסרי", אומר שורשן.
 

"באחת הפעילויות בפאתי סג'עייה, המחבוא שלנו נחשף", מעלה שורשן סיפור טרי ממבצע צוק איתן בעמוד הפייסבוק "האמת שלי". "חמאס לא איחר בתגובתו ושלח אלינו ילד בן 10 עם חגורת נפץ. בניגוד להוראות ולפקודה שאומרת לחסל את המחבל, חבר מהצוות ששמר באותה עת הדלת, החליט לא לפתוח באש, תפס מחסה והורה לו להתפשט ולהוריד את חגורת הנפץ. עצרנו את הילד ואחרי חקירה בארץ הוא שוחרר בריא ושלם. אגב, בחקירה התברר שאח שלו, בכיר בחמאס, שילם לו 10 שקלים כדי שילך להתפוצץ עלינו". 

"מבצע צוק איתן - חרבת אחזעה, אותו בית מהמקרה המתואר למעלה. נמצאים כבר די הרבה זמן בפנים ומגלים שבגלל חישוב שגוי של כמויות האוכל שנלקחו, לצוות של 13 לוחמים נשארה טונה אחת. במטבח של אותו בית יש פסטה שיכולה להאכיל את הצוות, מסבירים למ"פ שנשארה טונה אחת שאמורה להספיק לכל הצוות, ומבקשים אישור להכין לעצמנו את הפסטה, התשובה שקיבלנו הייתה: "עשיתם טעות, לא לקחתם מספיק אוכל, תהיו חזקים ותשרדו עם מה שיש לכם. לאכול מהאוכל של המשפחות שגרות כאן זה ביזה, ואנחנו לא צבא בוזז".
 

עמוד הפייסבוק "האמת שלי". צילום מסך
 

"ישבנו בבתים שתושביהם ברחו מהם מפחד צה"ל הקרב ובא", כתב לוחם נוסף. "היה לנו שפע של אספקה - מגבונים בכמויות של סופר פארם שכונתי וממתקים שיפרנסו את רופאי השיניים שלנו בעתיד הקרוב. מה שלא היה הרבה זה מים- הברזים שבקו והסתמכנו על ג'ריקנים שקיבלנו כל לילה. לא היה חסר מים אבל גם לא היו מים מיותרים. ובכל זאת על אף איומי המנהרות והמטענים לקחו החיילים שלי על עצמם משימה נוספת- האכלת החיות שהתושבים השאירו מאחוריהם. חסכנו במים ומדי יום הלכנו להשקות עיזים, כבשים, תרנגולים וארנבות. כמ"פ, רעדו לי הביצים שחייל שלי יפגע בזמן משימה שכזו. כמ"פ בצה"ל התמלאתי גאווה שדווקא ביצי התרנגולות הם שהכריעו".

עשרות עדויות הצטברו בתוך שבוע בעמוד הפייסבוק שהוקם. מסיפורים של חיילים בצוק איתן על דאגה לחיות שנשארו בבתים שננטשו ושמירה על נכסי הנמלטים ובעיקר על סיכון חיי חיילים במטרה להימנע מפגיעה בחפים מפשע, בצוק איתן ובמבצעים שקדמו לו. "בינואר 2004 התפוצץ מחבל מתאבד בקו 19 בירושלים. 11 אנשים נהרגו ועשרות נפצעו", מספר אחד הלוחמים.

"חמאס בית לחם לקח אחריות על הפיגוע ולאחר מספר ימים, המודיעין של צה"ל סגר מעגל על ראש הזרוע הצבאית של חמאס בבית לחם. יחידת דובדבן הוקפצה למשימה, ולאחר נוהל קרב קצר של יום אחד, יצאו במטרה לסגור חשבון".
 

הוא מתאר כי "הפעילות עצמה הייתה מאוד מסובכת ומסוכנת. עם הפריצה לבית, והסריקה המהירה של החדרים, נפלה והתעלפה מי שזוהתה כאשתו של אותו בכיר חמאס. דרור החובש של הצוות לא היסס והחל לטפל בגברת. לא עוברות 2 דקות, והסיפור של המתעלפת מסתבר כמלכודת. הכל הצגה, טריק למשיכת זמן לטובת התארגנות המבוקש. מתוך קיר כפול מגיח המחבל המבוקש ויורה לכל כיוון. מהירי נפצעים מספר לוחמים, ביניהם דרור החובש שנפצע אנוש".
 

בליווי תמונה של דרור כיום על כסא גלגלים ממשיכה העדות: "דרור לאחר שיקום ארוך, משותק מהחזה ולמטה ומוגדר נכה 100 אחוז. דרור נפצע כי חונך על ערכי צה"ל, לטפל בפצוע באשר הוא פצוע, גם אם זאת אשתו של מחבל בכיר שמתעלפת באמצע מעצר".
 

"הדו"ח של שוברים שתיקה מנסה להיות מאוד מדויק אבל בעצם הם לא אומרים שם כלום", אומר ל"מעריב המגזין" שורשן, 30, אב לשניים מכפר אדומים. "הם אומרים 'ראיינו 1,000 חיילים, מתוך זה מפרסמים 60 עדויות ואומרים 'פשעי מלחמה'. ציפיתי לראות עדויות על ביזה, ירי על מנת להרוג ואונס. בסופו של דבר העדויות על חיילים שעשו קקי בתוך מטבח במקום בשירותים. זה לא בסדר, אבל זה לא פשעי מלחמה".
 

אבביחי שורשן. צילום: אלבום פרטי

שורשן מתרתח מכך ש"בדו"ח שלהם אין דברים מדויקים, אומרים 'צפון רצועת עזה', אבל יש שם 15 מחנות פליטים. איך אתם מצפים שהצבא יחקור את המקרה אם אתם לא נותנים פרטים מדויקים. לכאורה יש להם מידע על מג"דים שנתנו הוראות פתיחה באש מאוד מקלות, אבל הם לא הולכים איתם למצ"ח. ככה", ממשיך שורשן, "לא רק שלא תשפרו כלום בסבב הבא, אלא הדם יהיה על הידיים שלכם. אם שוברים שתיקה היו מתלוננים זה היה נבדק, מה זה לירות לכל עבר?".
 

הסיבה הנוספת בגללה החליט שורשן לצאת עם האמת שלו, היא ההליכה של שוברים שתיקה אל מחוץ לארץ. "ברגע שהם מציגים תערוכות בחו"ל זה בא אלינו בבומרנג, בחרמות ובגולדסטונים. בסוף זה אני ואתה שהולכים לטייל באירופה והפקיד במלון רואה שאנחנו מישראל ועושה לנו פרצוף זועף".
 

"לא חשבתי שזה יתפוס ככה", מודה שורשן. "לפני שבוע כתבתי את העדות שלי, ארבעה מקרים שמראים כמה הצבא הוא מוסרי, וזה לא ברור מאליו – כי המשמעות של צבא מוסרי זה שחיילים נהרגים. אם שולחים כוח חי"ר קטן ומצומצם לסג'עייה במקום טיל ממסוק בגלל חשש ל-30 פלסטינים הרוגים, אז לוקחים סיכון של חיילים שימותו - זה פשוט קיבל איזה 15 או 16 אלף לייקים תוך 24 שעות. זה התחיל לגדול כמו כדור שלג. קיבלתי עשרות הודעות מישראלים בחו"ל שביקשו לתרגם ונכנסנו למשימת תרגום של כל הפוסטים לארבע או חמש שפות. מה שקורה פה פחות מעניין אותנו כי פה אנחנו יכולים להתמודד". 
 

"עכשיו זה כבר מעבר לגבולות הפייסבוק", הוא אומר. בעקבות ההצלחה, התארגנו סביב שורשן כמה צעירים שהחליטו להפוך את "האמת שלי" לגוף פעיל. "החזון הוא גוף בדיוק כמו שוברים שתיקה שיצליח להשיג מימון כמוהם ופועל בדיוק הפוך, כל פעם שמתחיל מבצע נרוץ לתקשורת ולהרצאות ולהסברה מעבר לים".

אחד המצטרפים הוא מתן כצמן, 28, סטודנט למשפטים מגבעת שמואל. "שכונת תל אל הווא, העיר עזה, 2009. מבצע 'עופרת יצוקה'. הפלוגה כבשה שני רבי קומות בהם מצאנו תחמושת", הוא מספר. "לאחר שהייה של מספר שעות אנחנו מקבלים פקודה לחזור רגלית לשכונת זייתון. בדיעבד, לאחר המבצע, גילינו שבית ספר של אונר"א נפגע בשגגה בזמן שמזכ"ל האו"ם באן קי-מון ביקר ברצועה, וזה דרש מצה"ל לסגת את כוחותיו מהעיר. הלכנו ברגל גדוד שלם (!) כ 3.5 ק"מ (!) בתוך שטח שחלקו בנוי וצפוף בחזרה כל הדרך לשכונת זייתון. אני זוכר שהיו לא מעט אנשים שחששו ולא הבינו למה נכנסנו ברק"מ אך סיכנו עצמינו ביציאה רגלית. אז לא עשינו מזה סיפור כי אף אחד לא נפגע. אף אחד לא עשה סיפור. היום אני מבין כמה שזה היה מסוכן, והכל בגלל הדרישה של האו"ם מצה"ל להזיז את הכוחות שלו באופן מיידי".
 

כצמן סיים את שירותו הצבאי כסמ"פ בגבעתי, במילואים הוא משרת כמפקד מחלקה, השתתף בעופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן. לשוברים שתיקה נחשף דווקא מעבר לים. "השתתפתי בשתי משלחות בהן סיפרתי את הסיפור שלי כחייל צה"ל בקמפוסים בארה"ב. שם נחשפתי לפעילות של שוברים שתיקה והבנתי שהם מציגים תמונה מעוותת. זה חרה לי, זה ניסיון להכפיש ולפגוע בשם של כל חיילי צה"ל". הוא הצטרף ליוזמה של שורשן כי "צריך להעלות את המודעות בקרב הציבור באופן כללי, פחות להתמקד בשוברים שתיקה, אנו יוצאים עכשיו נגדם אבל צריך להעלות את המודעות בציבור שיש לנו סיפור וצריך לספר אותו. אנחנו צבא שמחנך חיילים להיות מוסריים, לפעמים לא הכל מושלם, אבל צריך לספר על זה".
 

התגובות שהוא מקבל "מאוד מחזקות וחוצות מגזרים. זה נמצא מעבר לשיח הפוליטי של ימין ושמאל. כישראלים", אומר כצמן, "יש לנו נטייה להיות ציניים כלפי סיפורי צבא, אבל בתור מי שראה את החשיבות של השיתוף בארה"ב, הבנתי שצריך לשתף". 
 

"אף על פי שבין העדויות אפשר למצוא תיאורים נקודתיים של התנהגות פסולה מצד החיילים בשטח, תמונה מדאיגה יותר נוגעת למדיניות המערכתית שהנחתה את פעילות כוחות צה"ל בכל הדרגים והגזרות", טוען הדו"ח של שוברים שתיקה, "ככה נלחמנו בעזה 2014". "העיקרון שהנחה את המדיניות הצבאית – מינימום סיכון לכוחותינו, גם במחיר פגיעה באזרחים חפים מפשע – לצד הניסיון להטיל אימה על הפלסטינים ולהרתיע אותם, הובילו לפגיעה אדירה וחסרת תקדים באוכלוסיה ובתשתית האזרחית ברצועת עזה. קובעי המדיניות יכולים היו לצפות תוצאות אלו טרם הלחימה והיו מודעים להן במהלכה".
 

"אנחנו מאוד מרוצים", אומר אבנר גבריהו מ"שוברים שתיקה" על יוזמת "האמת שלי". לדבריו "כל מטרתנו מאז ומעולם הייתה לעורר דיון בדיוק על הדברים האלו. לאביחי שורשן יש בעיה עם הדרך שאנו מנתחים את העדויות. אנחנו אומרים שהן מצביעות על הוראות שמגיעות מלמעלה. הבעיה היא לא החיילים, נהפוך הוא, החיילים פועלים בהתאם להוראות שהם קיבלו וזו הבעיה. באים אביחי וחבריו ואומרים 'לא נכון', ואנחנו אומרים 'בואו נדבר על זה'. בואו נדבר על כמות הארטילריה, נניח, 19 אלף פגזים, זו עלייה מטורפת מה-3,000 שנורו בעופרת יצוקה". 
 

גבריהו עונה לטענות ואומר כי "בשונה ממנהגנו, הפעם פנינו לרמטכ"ל. כתבנו לו לפני יותר מחודש וחצי ואמרנו לו, 'יש לנו עדויות מאוד חמורות אנחנו חושבים שחובתך להכיר את הדברים האלו'. אנחנו לא רוצים לפנות לפצ"ר ולמצ"ח, הם גופים שיכולים לבדוק מקרה ספציפי ואנחנו לא מדברים על הספציפי אלא על הכללי. מהעדויות אתה מבין שיש דפוס".
 

בעשר השנים בהן קיים "שוברים שתיקה" קמו נגדו יוזמות שונות. אולם הפעם, אומרים בארגון, "זה עושה לנו שירות מעולה. זה נותן הזדמנות לאנשים לדבר על זה". גבריהו מסביר כי "המטרה שלנו היא לעורר דיון בחברה הישראלית שבוחרת את הממשלה שאומרת לצבא מה לעשות, ואנחנו דווקא שמחים שהדיון הולך לכיוון הזה של גבולות מוסריים של צבא וחברה".