״היום יותר קשה מאשר לפני שנה, הגעגועים משמעותיים״, מספרת חגית פלס, אמו של סגן רועי פלס ז״ל מתל אביב, שנהרג בצוק איתן.
פלס, בן 21 בנופלו, היה קצין בסיירת עורב של חטיבת הנח״ל. הוא נהרג בלילה שבין שישי לשבת, ה־26 ביולי 2014, מפגיעת טיל נ״ט בבית שבו שהה בבית חאנון. הוא ספג את הפגיעה והציל בגופו חיילים שהיו בקרבתו. פלס הותיר אחריו הורים - חגית ודור, ואחיות תאומות - לי ושני.
פלס היה תלמיד מצטיין, ספורטאי מחונן ובעל מוטיבציה גבוהה לתרום למדינה.
לאחר לימודיו בתיכון יצא למכינה קדם־ צבאית, התנדב לנח״ל ונהרג חודש לאחר שסיים קורס קצינים. במקביל ללימודיו, בלט כספורטאי מחונן בכמה ענפי ספורט אבל אהבתו הגדולה הייתה כדורעף חופים במקום הקבוע - חוף גורדון.
מאז נפילתו מנציחים בני משפחתו וחבריו הרבים את זכרו בדרך ייחודית: מדי חודש בליל שבת, מתכנסים כ־200 מהם על הדשא בבית המשפחה בשכונת תל ברוך בתל אביב לקבלת שבת עם שירים שהוא אהב.
״מגיעים חברים מבית הספר שבו למד, מהמכינה, מהשירות הצבאי שלו״, מספרת אמו. ״הגיעו גם אמנים, ובהם ברי סחרוף ומאיר בנאי. זה הפך לאירוע שנותן לכולנו כוח להמשיך״.
בשנה האחרונה נכתבו חמישה שירים מרגשים על ידי יוצרים שונים (בני משפחה וחברים), המנציחים את רועי.
״המפגשים משאירים בקשר חזק אותנו עם בני המחזור שלו בצה״ל וזה מאוד מחזק״, מספרת ראם.
במקביל החלה גם מסורת של טורניר כדורעף חופים בחוף גורדון, לזכרו. הטורניר הראשון - ״מפלס הכדורעף של רועי״ - נערך בנובמבר 2014, וסימן את פתיחתה של מסורת קבועה בחוף התל אביבי. בית הספר לכדורעף הפועל שבמקום נקרא על שמו.
בימים אלו מתבצעות בחוף גורדון עבודות שדרוג, הכוללות נטיעה של חורשת עצי תמר. ״ביקשנו של־17 העצים שיינטעו יתווספו ארבעה עצים להנצחתו של רועי״, מספרת האם, ״בכל פעם שאנחנו מגיעים לחוף גורדון, אנחנו חשים את הנוכחות שלו. החוף הזה היה חלק מחייו״. חבריו של רועי בסיירת סיימו את מסע חוצה ישראל שערכו בחוף גורדון.
לפני כחודש יצאו בשעת לילה מאוחרת כ־250 בני משפחה וחברים, מכל מסלול חייו של רועי, להר קנאים בצפון, שם מסיימים לוחמי סיירת עורב את ההכשרה.
״רצינו לחוות את החוויה״, מספרת האם, ״הגענו ב־02:00 לפנות בוקר וישבנו מסביב למדורה עם שירים וגיטרות. בזריחה טיפסנו להר. כשירדנו, נערך מסדר לזכרו. אז גם מסרו לנו את הנשק והקסדה של רועי. שירת 'התקווה' על רקע דגלי הנח״ל הייתה מרגשת. כולם הזילו דמעה״.
״אנחנו כל הזמן עטופים ברועי״, מסכמת האם את השנה הראשונה בלעדיו, ״משהו אמיתי נבנה על החורבות. רועי הוא דמות של השראה. בטלפון שלי המספר היחיד שאין ממנו מענה הוא של רועי, אבל יש לי יותר מ־100 מספרי טלפון של חברים של רועי, שנכנסו עמוק לתוך הדם״.