מחפשים בית קבע: האם המערכת הצבאית תצליח למנוע את בריחת המוחות?

 

בשנים האחרונות, בכל פעם שהמערכת הצבאית עוברת טלטלה שקשורה לארגון ועולה ניסיון לשנות את החוק בכל מה שקשור לתנאי השירות, הכותרת ״בריחת המוחות״ עולה. הפעם, עם פרסומו השבוע של דוח ועדת לוקר, שהמליץ לבטל לקצינים לא לוחמים את פנסיית הגישור, חוששים בצה״ל כי אנשי הקבע יעדיפו את השוק האזרחי על שירות הקבע שלהם. ״המלצות דוח ועדת לוקר פוגעות באופן קשה בדימוי של משרתי הקבע״, אמר השבוע גורם בכיר באגף כוח אדם ל״מעריב המגזין״. ״אנשי הקבע מרגישים רע. מהסקרים שנערכים בקרב אנשי הקבע עולות תחושות קשות שלהם. הם מוכנים לבצע תפקידי שליחות וציונות, אבל האמירות שנאמרות עליהם בציבור פוגעות״.

 

אנשי קבע רבים מוכנים לוותר על משרות נחשקות במשק למען השליחות. אלה מביניהם שאינם לוחמים בדרך כלל עברו לאורך חייהם הכשרות שונות והתמקצעו בתחומים שונים. לכן הם נחשבים למבוקשים בשוק האזרחי ומקבלים הצעות רבות להשתלב בתעסוקה האזרחית עבור משכורות ותנאי שכר טובים יותר. לא פעם עבודתם גם מלווה במעברי דירה תכופים וכמובן עם ההתמודדות עם התדמית הציבורית והכינוי ״אוכלי חינם״.

 

״בשבוע שעבר סגרתי חמישה ימים ביחידה בגלל תרגיל שהיה לנו״, מספר קצין מטה בדרגת רס״ן. ״באמצע השבוע אשתי התקשרה ושאלה אותי אם אני רוצה לצאת לאכול איתה ארוחת צהריים. לא הסכמתי. התביישתי. אנחנו מסתובבים ברחוב ושומעים הערות מכוערות. עמדתי לא מזמן בתור בבנק ואישה שעמדה לפני בתור והתעצבנה כי התור לא זז. ניסיתי להרגיע אותה, והיא נבחה עלי: 'לך אין בעיה לעמוד בתור. אתה מקבל את המשכורת שלך'. זה נשמע לך הגיוני? אנחנו צריכים להתבייש שאנחנו על מדים?״.

 

 

בצה״ל יודעים שהיכולת שלהם להילחם על 40 אלף אנשי הקבע מול המגזר הפרטי הולכת ומצטמצמת. עד כה, מלבד תחושת השליחות, היתרון בשירות בקבע היה פנסיית הגישור, שלפיה קצינים לא לוחמים זוכים לפנסיה מוקדמת מגיל 47 עד גיל 67, אז הם מקבלים פנסיה מהמדינה. ב־2014 מינה הרמטכ״ל בני גנץ את ראש אכ״א, האלוף חגי טופולנסקי, לראש צוות החשיבה שיהיה אחראי על מודל פרישה חדש. לפי המודל, אנשי הקבע יזכו לתחנות יציאה בגיל 28 ובגיל 35, אולם כאמור דוח ועדת לוקר שהמליץ על ביטול פנסיית הגישור העלה את השיח שוב לכותרות.

 

בצה״ל מציגים השבוע נתונים על עזיבת אנשי קבע לאזרחות בגלל המציאות החברתית וההצעות המפתות מבחוץ. על פי נתוני צה״ל לשנת 2014, 40% מהלוחמים בחרו לעזוב את הצבא לטובת האזרחות, 24% מתומכי הלחימה בצה״ל הניחו את התעודה הצבאית ונפרדו מהמערכת, ו-25% מהמשרתים באגף הטכנולוגי בצה״ל עברו לחברות הייטק. גורם בכיר באכ״א אומר במפורש כי הנתונים הללו נובעים מהפגיעה בתדמית של אנשי הקבע. ״אם עד היום החזקנו אותם בצבא מסיבות של שליחות וציונות, היום הם לא קונים את זה. מציעים להם כסף טוב ותנאים טובים, המשפחה לוחצת, ולנו אין כלים להתמודד עם זה״, הוא מספר בדאגה.

 

״יש כאן מגמה של עזיבה״, אומרת בכירה באכ״א. ״כשאתה מסתכל על הנתונים, אתה רואה שאלה שמבקשים לעזוב הם הבולטים לחיוב. אותם אנשי קבע שסימנו אותם כמי שימשיכו לשרת בצבא - אנחנו רוצים אותם. ומי עוזב? אלו שיש להם יכולת תעסוקתית בחוץ. מתחיל פה אירוע לא טוב. אם אנחנו לא מצליחים בשכר הקיים ובתנאים הקיימים לשמר את הטובים והם הולכים, אז אנחנו מאבדים כוח אדם איכותי. אנשים טובים, לא קרביים, שהיכולת התעסוקתית שלהם גבוהה. כי אנחנו דורשים מהם תארים משמעותיים, לא כאלה של מכללות פשוטות. אנחנו דורשים מהם הכשרות מקצועיות, אנחנו ממריצים את זה בגמול במטרה לקבל אנשים מקצועיים יותר, והם לוקחים את הידע ואת הניסיון והולכים למקום שמשלם להם שכר הוגן והם לא סופגים את השיח הרע כלפיהם כי הם פושטים את המדים״.

 

למשפחה יש כמובן חלק מכריע בקבלת ההחלטה אם להישאר בצה״ל. ״כשאתה נהיה אבא, ואתה צריך לפרנס משפחה, האישה אומרת לך: 'אני עם הערכים שלך לא קונה במכולת'״, אומרת הבכירה באכ״א. ״הבת שלי, למשל, שהייתה קצינת ת״ש בסדיר, יצאה הביתה פעם בשלושה-ארבעה שבועות, הלכה לישון בארבע בבוקר כל יום והביאה הביתה 5,000 שקל כל חודש. כשהיא ראתה את חברה שלה ממלצרת ומקבלת 10,000 שקל, עם כל הרצון והשליחות והערכים, היא עזבה את הצבא. אין לי תשובות טובות להגיד לילדה. יש לנו היום שירות תובעני. מה שעשו שני אנשי קבע עושה היום אחד. איש קבע לא קרבי נאלץ לעבוד סביב השעון, לעתים גם בשישי ובשבת, והוא לא מקבל על זה גמול. חלק גדול מאנשי הקבע נאלצים לפחות פעמיים במהלך שירותם להעתיק מגורים עם בני המשפחות והילדים. השירות של איש הקבע הוא זמני, הוא מסיים תקופה קצרה ומתמודד על תפקיד. גם כשהוא עובר לקבע מובהק, הוא יכול ללכת הביתה. אין לו מקום של קבע״.

נתניהו ולוקר. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
 

 

הבעיה מתבטאת ביתר שאת בתחומים הטכנולוגיים למיניהם. ״היום אנחנו צריכים הרבה אנשי סייבר״, אומרת הבכירה מאכ״א. ״זה הדבר הבא. אנחנו נותנים להם שכר נמוך מאוד כי להם אין תוספת של רמת פעילות. הם מקבלים שכר מינימום. אני שואלת אותם: 'למה אתם פה?' כל אחד יכול לעבור את הכביש להרצליה ולקבל את מה שהוא מקבל מצה״ל בחודש בשבוע, כלומר פי ארבעה או חמישה. כדי להשאיר אותם בצבא אני לוקחת אחד מהם ואומרת לו: 'אתה מצוין, אני אתן לך תמריץ כי אתה איכותי', ומעניקה לו 30 אלף שקלים מענק ומחייבת אותו לחתום על שלוש שנים, בזמן שהוא היה יכול לקבל את הסכום הזה בחודש אחד במקום אחר״.

 

אבל התופעה של בריחת המוחות קיימת בכלל האגפים בצה״ל. ״כששואלים למה עורך דין צבאי צריך לפרוש בגיל 45 או 47 ועורך דין אזרחי בפרקליטות צריך לפרוש בגיל 67 או 62, אני עונה שאני צריכה את עורכי הדין הטובים ביותר שייצגו את צה״ל, למשל אחרי הלחימה בעזה או אירוע המשט״, היא אומרת. ״אני צריכה עורכי דין מהשורה הראשונה. הטובים, אחרי שמסיימים את מסלול השירות שלהם בצה״ל, לא נשארים. אני לא מצליחה להשאיר אותם כי בחוץ כל משרד עורכי דין שמכבד את עצמו נותן להם פי ארבעה ממה שאנחנו יכולים לשלם להם. לפני שנה, למשל, היו שני קצינים מעולים בפרקליטות. אחד מהדין הבינלאומי ואחד מהדין הפלילי. הם היו מסומנים לסגני אלוף. השניים החליטו להשתחרר ביחד באותו חודש. אחד מהם מספר: 'עד עכשיו הייתי עם הרבה שליחות והרבה ערכים. מגיע כל יום אחרי חצות. היום יש לי שתי בנות וסיימנו את תרומתנו למדינה'. הוא חצה את הקריה, עבר את הכביש לעזריאלי, באחת הקומות הגבוהות, עובד שם באותן השעות עם שכר מרובע. הבחור השני הלך למשרד ממשלתי, כי שם הוא על חוזה אישי, מרוויח פי שלושה ולנו בצבא אין היכולת הזאת״.