מלחמת יום הכיפורים שינתה את ההתייחסות לסוגיית הנעדרים בצה"ל.
המספר הרב של אבידות באותה מלחמה יצר כאוס בנתונים שהיו בידי הצבא לגבי מספר החללים. לכן הוחלט להקים בצה"ל יחידה ייעודית לנושא, שהחלה את עבודתה ברמת הגולן, ולשורותיה גויסו אנשי מילואים שמכירים את השטח, כמו מדריכים של החברה להגנת הטבע, מומחים בתחום הארכיאולוגיה ואנשי צבא. תחילה התמקדו חברי היחידה באנשי חיל האוויר שנעדרו לאחר שמטוסם הופל בגולן במהלך מלחמת יום הכיפורים, וכבר בתחילת הדרך עבודתם נשאה פרי כאשר חלק מהגופות נמצאו. בעקבות כך הקים הצבא יחידה סדורה לאיתור כלל הנעדרים, אשר פועלת מאז בהצלחה.
במסגרת המפקד הכללי שנערך אחרי המלחמה בצה"ל, נרשמו מעל אלף נעדרים ושבויים ועוד עשרות ללא מידע רישומי. מאז השקיעה יחידת איתור הנעדרים מאמצים רבים באיתור נעדרים נוספים ובעיקר בזיהוי חללים בעזרת טכנולוגיות מתקדמות. לאחר מיפוי השטחים, החליטו בפיקוד הצפון לסרוק את הגולן במטרה לאתר את כלל נעדרי צה"ל. הסריקה, שכוללת חיפוש בשטח של כל רמז או פריט הקשור לנעדרים ולמה שעלה בגורלם, נערכה בשיתוף עם אנשי הרבנות הצבאית והביאה לאיתור של רוב הנעדרים ולהגדרתם כחללים. בהמשך בוצעה פעולה דומה גם בסיני. הצוותים יצאו לשטחי הקרבות, סרקו אותם כדי למצוא את חללי צה"ל ואיתרו חלק קטן מהנעדרים. כאשר השבויים ממצרים ומסוריה שבו, עודכנו רשימות הנעדרים, והתברר שלחיל האוויר אין נעדרים ולכוחות היבשה יש כמה בודדים. בסיני נותרו כ־400 נעדרים שלא היה ידוע מה עלה בגורלם.
הפעילות של איתור הנעדרים באימונים, במלחמות העבר וברגיעה מתבצעת תחת הענף לאיתור נעדרים. נכון להיום נותרו חמישה נעדרים שגורלם לא נודע: רון ארד, גיא חבר ושלושת נעדרי קרב סולטן יעקוב: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן. 195 חיילים נוספים, שנפלו ב־108 אירועים, מוגדרים חללים שמקום קבורתם לא נודע. לגבי חיילים אלה קיימות עדויות מהימנות כי נהרגו. מתוך אלה, 98 הם חללי מלחמת העצמאות, 16 הם חללי המשחתת אח"י אילת, ו־16 הם חללי מלחמת יום הכיפורים. בנוסף, בבתי הקברות בישראל קיימים עדיין 25 קברים שעליהם נכתב "אלמוני", מכיוון שזהות הקבורים בהם לא פוענחה.
תחנת גלי צה"ל החלה לשדר, 24.9.1950
השבוע לפני 65 שנה החלה תחנת גלי צה"ל את שידוריה בשעה 18:30. את השידורים פתחו תרועת חצוצרה ונגינת ההמנון הלאומי "התקווה". הקול הראשון ששודר מעל גלי האתר היה קולו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן־גוריון. באותו טקס הגדיר ראש הממשלה את שתי המטרות העיקריות של התחנה החדשה: להיות מכשיר ביטחון והתגוננות ואמצעי קשר יעיל לכוחות הצבא הסדיר וצבא המילואים, כמו גם להיות מכשיר לחינוך הנוער והעם, אמצעי לקליטת העולים, להנחלת הלשון וידיעת הארץ.
במשך שנים רבות קהל היעד של התחנה היה בעיקר חיילים, עם תוכניות מוזיקה שכללו דרישת שלום מלובשי המדים ותוכניות שונות על צה"ל. משנת 1973, לאחר מלחמת יום הכיפורים, החלה התחנה לשדר 24 שעות ביממה, הרחיבה את שידוריה לכלל אזרחי המדינה והוסיפה שידורי חדשות ותוכניות אקטואליה. ב־1983 החליט הרמטכ"ל דאז, רא"ל משה לוי, להפסיק את שידורי החדשות של גלי צה"ל, לקצץ את תקציב התחנה ולצמצם את מספר עובדיה. בעקבות לחצים שהתעוררו בכנסת ובוועד המנהל של רשות השידור תוכניתו בוטלה. ב־1992 הציע הרמטכ"ל החדש, רא"ל אהוד ברק, לסגור את התחנה או להעבירה מצה"ל לידי משרד החינוך. בעקבות לחץ ציבורי גם הצעה זאת לא מומשה.
התחנה הצמיחה לאורך השנים מאות עיתונאים שהשתלבו במערכות החדשות בישראל, ובהם גאולה אבן, יעקב אילון, עודד בן עמי, טל ברמן, אברי גלעד, אילנה דיין, ירון דקל, ארז טל, גולן יוכפז, יונית לוי, תמר איש־שלום, קרן נויבך, עמית סגל, סיון רהב־מאיר, רפי רשף, מתן חודורוב ועוד.