אברהם מרדכי (מרכוס מארק) קלינגברג, שהגדיר עצמו "המרגל האחרון" ונפטר ביום שני השבוע לפנות בוקר בפריז בגיל 97, השאיר אחריו חידת חיים לא פתורה. הפרטים על חייו, על בגידתו במדינת ישראל ועל פרשת הריגול שלו עבור ברית המועצות אומנם נחשפו במרוצת השנים, אך המסתורין באשר למניעיו לרגל ולמכור את החשובים והרגישים בסודותיה של ישראל לא התפוגג.
קלינגברג נולד ב־1918 בוורשה למשפחה חרדית. הוא עלה לישראל ב־1949, שירת כסגן אלוף בחיל הרפואה, הצטרף למכון הביולוגי בנס ציונה, התברג לצמרת הממסד המדעי והפוליטי של ישראל והפך לסוכן צמרת איכותי של ברית המועצות. "הוא היה מגדולי המרגלים שפעלו שם, אם לא הגדול שבהם, וגרם לנזקים חמורים ביותר", אמר ל"מעריב המגזין" ח"כ יעקב פרי (יש עתיד), ראש השב"כ לשעבר.
הזמן הלך ואזל
הקג"ב ניסה ולעתים הצליח, תחת איומים או פיתויים, לגייס מיעוט מהעולים לשמש סוכנים שלו בישראל. שיטת הביון הסובייטית הייתה מבוססת על ההנחה ש"כמות תהפוך לאיכות". כלומר מגייסים סוכנים בסיטונות בתקווה שאחד או כמה מהם יהיו סוכני צמרת עם נגישות למידע חשוב וסודי. כזה היה קלינגברג.
עם עלייתם לישראל התבקשו העולים החדשים בפגישות עם אנשי שב"כ לדווח אם הקג"ב ניסה לגייסם, והובטח להם שאם יספרו את האמת - לא יאונה להם רע. מרבית העולים הודו בכך. מיעוטם שלא עשו זאת נחשפו במוקדם או במאוחר והועמדו לדין. מן הסתם היו כאלה שלא התוודו והמשיכו לעבוד עבור הביון הסובייטי, והשב"כ לא גילה זאת. לקומץ מהעולים החדשים מברית המועצות שהתוודו הוצע לשמש סוכן כפול.
סוכן כפול הוא אחד התפקידים החשובים והרגישים ביותר בתחום המודיעין האנושי ("יומינט"). באמצעותו אפשר להזין את היריב במידע כוזב ולהבין במה הוא מתעניין. ניתן להגיע באמצעותו להישגים מודיעיניים ואסטרטגיים חשובים. כמה מהמהלכים הגדולים בהיסטוריה הושגו במבצעי הטעיה של סוכנים כפולים. אך הפעלת סוכן כפול יכולה להיות חרב פיפיות. תמיד יש חשש וסיכון שבעצם הסוכן הכפול ממשיך להיות נאמן לשולחו־מפעילו הראשון ולא לארגון היריב ש"הכפיל" אותו.
לפי "מלחמות הצללים", ספרם של החתום מעלה ושל דן רביב, סוכן נוסף עלה לישראל באותן שנים. לאחר עלייתו סיפר אותו סוכן, שהיה אז צעיר וחסר כל, כי גם אותו גייס הקג"ב. השב"כ הציע לו להיות סוכן כפול. הוא הסכים. וכך, הוא קיבל הוראה ליצור מגע עם סוכן אחר של ברית המועצות, שהקשר עמו נותק. היעד לחידוש הקשר היה קלינגברג, שגר ברחוב המאפסים (כיום לסקוב) במרכז תל אביב. הסוכן הכפול דיווח על בקשת הקג"ב למפעיליו בשב"כ, ואלה עקבו אחר יצירת המגע.
מבחינה זו, הסוכן הכפול היה נער שליחויות. לכן הניסיון לתאר אותו כמי "שחשף" את קלינגברג הוא מוגזם. הדבר דומה לטענה שישמיע סועד כי הפיצה שהזמין ערבה לחכו בזכות השליח על הקטנוע. הסוכן הכפול במקרה הזה היה כנער שליחויות של הקג"ב.
בשב"כ החליטו שהפעם כבר לא יניחו לקלינגברג לחמוק מהם. באותה עת הוא היה פרופסור בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, לאחר ששבע שנים קודם לכן פרש מעבודתו במכון הביולוגי, שבו הגיע לדרגת סמנכ"ל.
מאז שנות ה־60 הגיע לשב"כ מידע שהחשיד את קלינגברג כי הוא מרגל למדינה זרה. על פי הספר "מלחמות הצללים", המידע הגיע ממזכירה במטה ארגון הבריאות העולמי. קלינגברג, שיצא לו שם של מומחה בינלאומי לאפידמיולוגיה - תורת המגפות - הגיע לעיר משום שהיה חבר בכמה ועדות של ארגון הבריאות העולמי. כאשר הוזמן לחקירה, קלינגברג, שהיה חבר במפא"י, מפלגת השלטון, שותף סוד למיזמים צבאיים רגישים ביותר ומיודד עם שרים וחברי כנסת, הכחיש מכל וכל את החשדות נגדו ויצא נקי בבדיקות שנעשו לו במכונת אמת.
בדיעבד, התברר כי חוקריו בשב"כ שאלו אותו שאלה לא נכונה. בשל מוצאו הפולני, הם הניחו שהוא עובד למען או.בה, הביון הפולני. קלינגברג השיב בשלילה ונמצא דובר אמת. הוא עבד עבור הקג"ב ולא האו.בה. בהזדמנות אחרת, כשהתעוררו נגדו החשדות, הושם עליו מעקב של חוליית מבצעים. חברי החוליה עקבו אחריו בתקווה שהוא ייצור מגע וייפגש עם מפעילו הסובייטי. אך זה לא קרה.
עתה, ב־1983, החליטו בשב"כ על מבצע מתוחכם יותר כדי למצוא תואנה למעצרו ולחקור אותו שלא כבעבר ביסודיות ובקשיחות. שם הצופן שהשב"כ בחר למבצע היה "שונית". החוקרים בראשות חיים בן עמי שרטטו דיוקן פסיכולוגי של קלינגברג והבינו כי הוא איש יהיר, גאה, ציני, חרד מאוד לכבודו וצמא לכיבודים, מחמאות ושבחים על יכולתו המקצועית.
החוקרים התקשרו לקלינגברג וסיפרו לו שבמדינה בדרום־מזרח אסיה אירע אסון אקולוגי, וישראל התבקשה לסייע לה. "רק לך יש הידע הדרוש", הם עיסו את האגו שלו. נאמר לו שמדובר במבצע סודי, וכי הוא ייעדר מהבית לפרק זמן ארוך ונאסר עליו לספר על כך לאיש, למעט אשתו. קלינגברג המוחמא הסכים לצאת לאותה מדינה. בבוקר 1 בדצמבר 1983 הגיעו אנשי השב"כ לאסוף את קלינגברג לנתב"ג. הוא ירד אליהם עם מזוודתו, לאחר שנפרד מאשתו ונדה, מיקרוביולוגית במקצועה, שעבדה כמוהו במכון הביולוגי. בתחילת הנסיעה הסבירו לו אנשי השב"כ כי עליהם להתעכב בדירה בצפון תל אביב, שבו ממתינים לו כרטיסי הטיסה ודרכון בזהות אחרת. כשנכנסו לדירה הודיעו לו החוקרים כי הם עוצרים אותו.
במשך חודש ימים חקרו אותו חיים בן עמי, שנחשב "החוקר הרע", וחוקר נוסף, "הטוב", אך ללא הועיל. קלינגברג לא נשבר וסירב להודות שהוא מרגל סובייטי. החוקרים, שלא הייתה להם שום ראיה שתהיה קבילה בבית משפט - המגע עם הסוכן הזר לא היה מספק שכן קלינגברג לא שוחח איתו ולא הכירו - ידעו שבלי שיוציאו ממנו וידוי והודאה, הוא שוב יחמוק מידיהם. זמנם הלך ואזל. בית המשפט, שדיוני מעצרו התנהלו בדלתיים סגורות, הודיע להם שלא יסכים לעוד הארכה.
ואז, ביום האחרון, הבחין בן עמי כי קלינגברג מחזיק בארנקו את תמונת הוריו. הדבר הפליא אותו. גברים או נשים מבוגרים - קלינגברג היה אז בן 65 - מחזיקים בדרך כלל תמונות של הרעיה, הבעל או הילדים ולא את תמונות הוריהם.
החוקר חיים בן עמי. צילום: אלי דסה
בן עמי ידע כי הוריו של קלינגברג, בן למשפחת רבנים, נרצחו בשואה. ב־1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נפרד מהם קלינגברג בתחנת הרכבת של ורשה ולא שב לראותם. הוא ברח לברית המועצות והמשיך בלימודי הרפואה שלו. כעבור שנתיים, ב־1941, כשהנאצים פלשו לברית המועצות, הוא התגייס לצבא האדום, הגיע לדרגת מיור (רב־סרן) והחל בקריירה מקצועית בתחום האפידמיולוגיה.
בן עמי, בגחמת ייאוש מבריקה, זרק בכעס את תמונת הוריו של קלינגברג על הרצפה והטיח בקולו הרועם בנחקר: אתה בוגד. בגדת בהוריך והפקרת אותם להשמדה בגז בשואה ואת נפשך מילטת. אתה בוגד במדינת ישראל, כשהסגרת את סודותיה הרגישים בתחום הלוחמה הביולוגית והכימית לאויביה. בכך גם בגדת בזכרם.
דמעות החלו להיקוות בעיני קלינגברג. הוא נשבר. כדי שלא לתת את הסיפוק לבן עמי שנוא נפשו, הוא ביקש לזמן את "החוקר הטוב" והכתיב לו הודאה שבה הודה במעשיו. אם כי לא סיפר את הכל.
רק לאחר שריצה את עונשו - הוטלו עליו 20 שנים שמהן ריצה חמש בביתו בתנאים מגבילים – והשתחרר ב־2003, כתב ספר עם עורך דינו מיכאל ספרד, גילה עוד פרטים לא ידועים מעברו והתרברב כי שיטה בחוקריו.
הוא סיפר כי אשתו ונדה הייתה עזר כנגדו ושיתפה עמו פעולה. בעצם, התגאה קלינגברג, היא הייתה המרגלת המוצלחת יותר מבין שנינו. היא הצליחה להבריח מהמכון הביולוגי מבחנה עם זן אלים של חיידק. לפי פרסומים זרים, במכון הביולוגי שוקדים על פיתוח נשק ביולוגי וכימי של ישראל. בהסתמך על אותם פרסומים, שם גם פיתחו רעלים ששימשו את לוחמי המוסד בכמה מבצעי חיסול.
מניעים מורכבים
המסתורין שאפף את חייו ולא פג גם עתה עוסק בעיקר בשאלה מדוע בגדו בני הזוג קלינגברג בישראל. זו שאלה שאין עליה תשובה ברורה. דבר אחד ידוע: הם לא קיבלו תשלום עבור פעולות הריגול שלהם. המפעילים הסובייטים הציעו לקלינגברג כסף, אך הוא סירב. הוא ראה עצמו כמי שפועל ממניעים אידיאולוגיים של השקפת עולם. בצעירותו הוא היה קומוניסט. הוא חש חוב גדול לברית המועצות על שהצילה את חייו, העניקה לו מקלט, אפשרה לו את המשך לימודיו, קידמה את הקריירה שלו והעניקה לו דרגת קצונה. הוא גם האמין, לפי טענתו, שבעידן המלחמה הקרה של שנות ה־50 וה־60 מול ארצות הברית והמערב, יש לסייע לברית המועצות בידע מדעי ובטכנולוגיה כדי לאזן את היחסים בין שני הגושים.
קלינגברג גם התגאה בזיכרונותיו בכך שתרם תרומה גדולה לכמה מיזמים חשובים לביטחון המדינה. אולי זה נכון, אף ש"תרומתו" מתגמדת לעומת נזקיו. לדברים אלה שותף גם ח"כ פרי, שהיה בין אלה שתמכו בבקשתו של קלינגברג להשתחרר בשל מצבו הבריאותי לפני מועד ריצוי העונש. "הוא היה ישר עם מפעיליו, אך גם עם מעבידיו, ובשל מומחיותו תרם למדינת ישראל", אמר ח"כ פרי. הוא אינו מתחרט שתמך בבקשה לשחרור מוקדם. "עשיתי את זה כי חשבתי שעם שחרורו לא ימשיך לגרום לנזקים ומשום שחשבתי שמדינת ישראל יכולה להיות מספיק חזקה ולארג'ית", אמר ח"כ פרי.
"היה ישר עם מפעיליו ועם מעבידיו". ח"כ יעקב פרי. צילום אריאל בשור
חוקריו בשב"כ סברו כי המניע של קלינגברג היה פחות נאצל. יש הטוענים שם כי קלינגברג נסחט על ידי מפעיליו משום שהתברר כי הוא לא סיים את לימודי הרפואה שלו בשל מלחמת העולם השנייה. קלינגברג, לעומת זאת, טען כל השנים כי הוא סיים את לימודיו וקיבל את תואר הרופא שלו.
ואולי כמו במקרים דומים, שבהם מנסים לחטט ולעסוק בנפש האדם כדי להבין את מערכת ההפעלה שלו ולדעת מה הניע אותו לבגוד בעמו ובמולדתו, גם כאן מתברר כי המניעים הם מורכבים יותר מאשר ניסיון לקטלג אותם. במקרה הזה נראה שרשומון הגרסאות יימשך תמיד.