בתום חקירה מעמיקה, החליטה הבוקר (חמישי) 'הרשות המאשרת' במשרד הביטחון להכיר באירוע האונס בגן העיר בתל-אביב כפעולת איבה על רקע לאומני, ובקורבן האונס כנפגעת איבה, על-פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
אירוע האונס בגן העיר, שהתרחש ב-12 במאי 2012, הוגדר על ידי בית המשפט כאחד מאירועי התקיפה המינית והאונס המזעזעים ביותר שידעה המדינה. הנאשם, אחמד בני ג'אבר, עקב אחרי בני זוג לשירותי הנשים בחניון גן העיר בתל-אביב. הנאשם נכנס אחריהם לשירותים, לקח מהם את הטלפונים הניידים ובמשך שעה ארוכה ביצע בהם מעשי אונס קשים ביותר, תוך שהוא מכה אותם ומתעלל בהם. "לא מצאנו מבין פסקי הדין הרבים שהוצגו לפנינו, מעשים הדומים במכלול נסיבותיהם, אכזריותם ושפלותם, למקרה שבפנינו. מסכת המעשים המפלצתיים שביצע הנאשם במתלוננים הינה חריגה בכל ממד ועל-פי כל קנה מידה", נכתב בגזר הדין.
הנאשם, תושב הכפר עקרבה שליד שכם, הורשע בעברו בבית משפט צבאי ביידוי אבנים לעבר רכב ישראלי. בחקירתו ובעדויותיהם במשטרה של הקורבן ובן-זוגה, לא נמצאו אמנם אמירות מפורשות שמהן ניתן לקבוע כי מטרתו העיקרית של המעשה היתה 'פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי-אתני, ובלבד שהוא נובע מהסכסוך הישראלי- ערבי'. עם זאת, חומרתו ואכזריותו יוצאי הדופן של מעשה האונס הביאו את עו"ד ידידיה (דידי) אורון, הסגן הבכיר ליועמ"ש למערכת הביטחון לתביעות וביטוח, בתוקף סמכותו כ"רשות המאשרת' במשרד הביטחון, לבחון היבטים רחבים יותר של נסיבות הפרשה, על מנת להכריע בסוגיית ההכרה.
מניע לאומני למעשה
ההחלטה להכיר באונס כאירוע איבה התבססה על הרקע הביטחוני של הנאשם, חומרת המעשה וחריגותו וכן על אמירות של הנאשם לאחר המעשה, שמהן משתמע כי היה מניע לאומני למעשיו.
באמירות של הנאשם הנוגעות נמצאו דברים הנוגעים להבדלים בין יהודים לערבים והן לסכסוך הישראלי-ערבי. כך בחקירתו במשטרה דיבר הנאשם על ההבדל בין אחותו המכובדת לבין היהודייה המסתובבת ברחובות, וכן על כך שחוקריו היהודים הם אינם בני האדמה הזאת, אלא תושבי חוץ וכי לפני 1948 לא היה דבר כזה שנקרא ישראל.
בהחלטתה להכיר בקורבן כנפגעת איבה נכתב כי "ממכלול האמירות עולה כי מדובר במעשה אלימות אשר מטרתו פגיעה באדם בשל השתייכותו ללאום היהודי, כחלק מהסכסוך הישראלי ערבי".
ההחלטה שהועברה הבוקר למוסד לביטוח לאומי ולעורכת דינה של הנאנסת, תאפשר לה לקבל את מלוא ההכרה והסיוע הניתנים לנפגעי פעולות איבה על רקע לאומני.
אירוע האונס בגן העיר, שהתרחש ב-12 במאי 2012, הוגדר על ידי בית המשפט כאחד מאירועי התקיפה המינית והאונס המזעזעים ביותר שידעה המדינה. הנאשם, אחמד בני ג'אבר, עקב אחרי בני זוג לשירותי הנשים בחניון גן העיר בתל-אביב. הנאשם נכנס אחריהם לשירותים, לקח מהם את הטלפונים הניידים ובמשך שעה ארוכה ביצע בהם מעשי אונס קשים ביותר, תוך שהוא מכה אותם ומתעלל בהם. "לא מצאנו מבין פסקי הדין הרבים שהוצגו לפנינו, מעשים הדומים במכלול נסיבותיהם, אכזריותם ושפלותם, למקרה שבפנינו. מסכת המעשים המפלצתיים שביצע הנאשם במתלוננים הינה חריגה בכל ממד ועל-פי כל קנה מידה", נכתב בגזר הדין.
הנאשם, תושב הכפר עקרבה שליד שכם, הורשע בעברו בבית משפט צבאי ביידוי אבנים לעבר רכב ישראלי. בחקירתו ובעדויותיהם במשטרה של הקורבן ובן-זוגה, לא נמצאו אמנם אמירות מפורשות שמהן ניתן לקבוע כי מטרתו העיקרית של המעשה היתה 'פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי-אתני, ובלבד שהוא נובע מהסכסוך הישראלי- ערבי'. עם זאת, חומרתו ואכזריותו יוצאי הדופן של מעשה האונס הביאו את עו"ד ידידיה (דידי) אורון, הסגן הבכיר ליועמ"ש למערכת הביטחון לתביעות וביטוח, בתוקף סמכותו כ"רשות המאשרת' במשרד הביטחון, לבחון היבטים רחבים יותר של נסיבות הפרשה, על מנת להכריע בסוגיית ההכרה.
מניע לאומני למעשה
ההחלטה להכיר באונס כאירוע איבה התבססה על הרקע הביטחוני של הנאשם, חומרת המעשה וחריגותו וכן על אמירות של הנאשם לאחר המעשה, שמהן משתמע כי היה מניע לאומני למעשיו.
באמירות של הנאשם הנוגעות נמצאו דברים הנוגעים להבדלים בין יהודים לערבים והן לסכסוך הישראלי-ערבי. כך בחקירתו במשטרה דיבר הנאשם על ההבדל בין אחותו המכובדת לבין היהודייה המסתובבת ברחובות, וכן על כך שחוקריו היהודים הם אינם בני האדמה הזאת, אלא תושבי חוץ וכי לפני 1948 לא היה דבר כזה שנקרא ישראל.
בהחלטתה להכיר בקורבן כנפגעת איבה נכתב כי "ממכלול האמירות עולה כי מדובר במעשה אלימות אשר מטרתו פגיעה באדם בשל השתייכותו ללאום היהודי, כחלק מהסכסוך הישראלי ערבי".
ההחלטה שהועברה הבוקר למוסד לביטוח לאומי ולעורכת דינה של הנאנסת, תאפשר לה לקבל את מלוא ההכרה והסיוע הניתנים לנפגעי פעולות איבה על רקע לאומני.