כך הפך ענף עורכי הדין הצבאיים לתעשייה משגשגת בצל הלחימה בטרור

אין לדעת איך הייתה מסתיימת לפני 20 שנה תקרית הירי בחברון, שמסעירה בימים אלה את המדינה, ובמסגרתה חייל ירה למוות במחבל שהיה שרוע על הכביש כשהוא פצוע באורח קשה. ייתכן שבלי הרשתות החברתיות ויכולת התיעוד וההפצה שקיימת כיום, הדי הפרשה היו שוככים מהר יותר, והיא לא הייתה מעוררת דיון ציבורי רחב כל כך.

פרשות מסוג זה הפכו גם את המשפט הצבאי, שבעבר התנהל הרחק מאור הזרקורים, לתחום בעל הילה יוקרתית, שיותר ויותר עורכי דין מבקשים להיכנס אליו. “עד לפני עשר שנים היו אולי ארבעה־חמישה עורכי דין פרטיים שהתעסקו בתחום הצבאי, ואילו היום יש עשרות", מספר רס"ן (במיל') עו"ד עידן פסח, שבעברו שימש איש הפרקליטות הצבאית. עו"ד פסח התחיל כתובע, הפך לסנגור וכבר 15 שנה פעיל בתחום. “יותר עורכי דין פרטיים מבקשים להיכנס לתחום, כי התיקים מקבלים חשיפה עצומה", הוא מספר. “גם אם תשים את המקרה של החייל בצד, אין כמעט מהדורת חדשות שלא נפתחת עם משפט צבאי".

אלא שעל מנת להיכנס לתחום היוקרתי לא מספיק לצלוח את מבחני הלשכה. כדי לעסוק בתחום צריך עורך דין לקבל אישור מוועדה מיוחדת בראשות שופט, שמתירה לו לטפל בתיקים צבאיים וגם לקבל סיווג ביטחוני, המאפשר עיון בחומרים מבצעיים. “התחום הצבאי הפלילי, בהארד קור, די דומה למשפט האזרחי, אבל בתחומים אחרים הוא דורש מומחיות ספציפית", אומר עו"ד פסח. “להיכנס לנבכי הליך המעמד של איש קבע, סמכויותיו, הפנסיה שלו - אלה דברים שעורך דין לא בקי יכול ללכת בהם לאיבוד".

“איך זה קרה?"

במשך שנים הייתה מערכת המשפט הצבאית סגורה לגורמים מן החוץ, אבל ריבוי ערוצי המידע וארגוני זכויות אדם כמו בצלם, שמתנדב שלהם הוא שצילם את הסרטון המתעד את הירי בחברון, גרמו לה לשנות את אופייה.

“פעם, אחרי אירוע, השטח היה הופך לצבאי - סגור וסטרילי - ואף אחד לא היה מתקרב", מספר רס"ן (במיל') עו"ד גיל בנדל, ששירת במשך 23 שנים במשטרה הצבאית, בין היתר כסגן מפקד כלא 4. “ואילו היום בכל אירוע יש מיליון צלמים ובמרחק יריקה. אחת השאלות שאני עדיין שואל את עצמי, כמי שהיה בצבא במשך שנים, היא: איך זה קרה?".

“העולם השתנה תקשורתית", עונה עו"ד קובי סודרי, שמתמחה במשפט הפלילי ומשמש רס"ן ושופט במילואים. “לא היה היקף של אמצעי תיעוד כמו שיש היום, כשכל אדם הוא בעצם עיתונאי. אומנם ארגון בצלם היה קיים, אבל הם לא תיעדו בכמויות כמו היום. היום מסתובבים אנשים שלהם בשטחי יהודה ושומרון, שכל התפקיד שלהם הוא רק לתעד. הצבא השכיל ללמוד מזה, ולכן גם באירועים של הפגנות והפרות סדר יש מישהו שתפקידו לצלם. באירוע של השלכת אבנים יש צילומים מזירת האירוע, ולכן זיהוי חשוד לא מתבסס רק על מראית עין או זיכרון אנושי, אלא גם על ראיה אובייקטיבית. אתה מצמצם בכך את האפשרות להפללת שווא".

מערכת המשפט הצבאית נעשתה פתוחה יותר?
“במהלך השנים המערכת הבינה שאין מנוס מקיום דיאלוג עם התקשורת, בין השאר משום שהיום, בניגוד לעבר, קשה שדברים לא יהיו ידועים ברבים. המערכת הבינה שכל ערוץ מידע הוא לגיטימי ולא צריך רק את כרמלה מנשה".

ב־2007 הוקמה בפרקליטות הצבאית זרוע שמטפלת בנושאים מבצעיים, ובהם עברות של חיילים נגד פלסטינים בשטחים, כמו למשל בתקרית הירי בחברון.

“למעלה מ־50% מהתיקים שנפתחת בהם חקירת מצ"ח נולדים בעקבות תלונות של ארגונים כמו בצלם או דומים להם", טוען עו"ד פסח. “אם לא הגופים האלה, ספק אם תיקים מסוימים היו נשארים פתוחים. אנחנו מנהלים כרגע תיק הקשור לירי של קצין תוך כדי אירוע הפרת סדר, שבו לכאורה נהרג נער פלסטיני. התיק בא לעולם אחרי שבצלם הגישו בג"ץ נגד החלטת הפרקליטות לסגור אותו. תראה עד לאן זה הגיע. זה יותר משמעותי מעוד הגשת תלונה".

בעקבות הגידול במספר התלונות והתיקים שנפתחים נגד חיילים, יש לא מעט חיילים שמוצאים את עצמם בסכנה של העמדה לדין. כך למשל גם במקרה הנוכחי של החייל מחברון, שחשוד כעת ברצח.

“חלק מהמטרה שלנו כעורכי דין פרטיים הוא להעלות למשפחות ולחיילים את המודעות", מסביר עו"ד פסח. “תראו מה קורה ותדעו לכל מקרה שלא יהיה. תהיו מודעים לזכויות, ללחצים, לכל התמונה".

אומנם לחיילים הללו יש אפשרות לקבל סיוע משפטי מעורכי דין מהסנגוריה הצבאית, אבל רבים פונים לסיוע פרטי. “תשווה למשל בין רופא פרטי לרופא בקופת חולים", אומר עו"ד בנדל. “אין ספק שגם בקופת חולים הרופא מקצועי, אבל יש עומס וחלוקת קשב מול המחויבות של הרופא הפרטי שקיבל שכר טרחה. לכן התחום שלנו קרם עור וגידים ופרח".

האם השינוי באופיו של התחום קשור גם לעובדה שהורים מעורבים יותר היום בשירות הצבאי של ילדיהם?
“יש פתיחות של הצבא לא רק לתקשורת, אלא גם כלפי ההורים והמשפחות. אם פעם הבן יכול היה לשרת בסיני במשך חודש שלם ולא היית יודע מה קורה איתו, היום הכל פתוח. ההורים הבינו שאפשר לדאוג. הרי מי פעם חשב להביא עורך דין לייצוג? מגיל 18 ילד היה נחשב חייל גדול שצריך להסתדר בעצמו. היום, לעומת זאת, בשביל הורים עד גיל 21 הוא עדיין ילד".

“לא במגדל השן"

ללחץ הציבורי שסובב את התקריות הללו עשוי להיות כוח רב. כך למשל קרה באירוע שאירע באפריל 2014, ובמרכזו עמד דוד הנחלאווי, חייל הנח"ל בשם דוד אדמוב, שצולם דורך את הנשק מול נער פלסטיני. בסמוך למועד האירוע נשפט אדמוב על אירוע אחר, אך רבים ברשת טעו לחשוב שהוא נשפט על אירוע דריכת הנשק, וכתוצאה מכך פרצה ברשת מחאה המונית לטובתו בססמה “גם אני עם דוד הנחלאווי", שסחפה אחריה גם פוליטיקאים רבים.

החשיפה הגדולה שחווה התחום לפעמים עוזרת לעורכי הדין בביצוע עבודתם, אבל יש מקרים שבהם עורכי הדין דווקא היו שמחים להחזיר את המסתורין של פעם. לדבריו של עו"ד פסח, למשל, יש תיקים שהוא משתדל לשמור הרחק מהכותרות כדי שהחשיפה לא תפגע בסיכוייו לזכייה.

“יש הטעיה גדולה בתיקים כמו של החייל מחברון", הוא אומר. “הסערה התקשורתית הולכת לכיוון השאלה של איך מפקירים חייל, אבל הדיון הציבורי לא דן בשאלה מה היו הוראות הפתיחה באש, מתי בפעם האחרונה החייל קיבל תדריך, מה אמרו להם בקשר, מה הוא נדרש לעשות. החקירה תרד לפרטים הקטנים, ולכן צריך להבדיל בין הסערה הציבורית ובין האם מגנים על החייל - להליך המשפטי. אין קשר ביניהם".

המערכת המשפטית הצבאית מושפעת מהלחץ הציבורי המופעל עליה?
“חד־משמעית. זה מתחיל בחוקר בחדר חקירות במצ"ח ומסתיים בפרקליט הצבאי שצריך לתת החלטה בתיק. זה מגיע לפעמים גם לשופט. שופטים לא יושבים במגדל השן. הם מודעים היטב למה שקורה בחוץ, ואני בטוח שזה משפיע, אבל אני לא יודע אם לטוב או רע".

גם עו"ד שי רודה, שעוסק במשפט הצבאי כבר עשר שנים, טוען שהסערה הציבורית מחלחלת פנימה. “זה כדור שלג, כולם מתעסקים בזה", הוא אומר. “ערוץ 2 פותח את המהדורה עם הידיעה. הסרטון מאפשר לך לבחון בעיניים. דובר צה"ל מתראיין, שר החינוך מצייץ בטוויטר. לדעתי, הפרקליט הצבאי הראשי היה מעדיף לקבל את ההחלטה הרחק מאור הזרקורים".

עו"ד סודרי טוען בשם השופטים שהמערכת משחקת לפי הכללים. “הטרנד החביב במקומותינו הוא שכולם ישר חורצים דעה בלי להכיר את החומר, לפני ששמעו את הצד השני ובלי שבדקו ומבינים הרבה בחקירות ובמשפטים", הוא אומר. “זו רעה חולה שיש אצלנו בכל התחומים. אבל המערכת הצבאית תמיד התאפיינה באיכות השיפוטית, והיא ממשיכה ושומרת על האיכות לאורך השנים".

“עורך דין צבאי מתמודד עם אותם דברים כמו בעבר, אבל יש היום עוד שחקנים על המגרש", מסכם עו"ד פסח. “יש ניואנסים חדשים, התערבות של גופים נוספים. סנגור טוב צריך להכיר את המגרש לעומק ולא לשחק רק בכלי המקצועי של המשפט הפלילי. לפעמים אתה יכול לקרוא אלף פסקי דין, ופעולה אחת, לא משפטית, יכולה לסיים תיק. סנגור צבאי צריך לראות את התמונה הכוללת. פעם היית צריך כתבה גדולה בעיתון או הפגנה מול הקריה, ואילו היום יש פייסבוק ודברים לפעמים קורים מעצמם".