פלגה 914, ספינות הדבורה של זרוע הים, משמשת כיום כיחידה הימית לשמירה על הביטחון השוטף של הגבול הימי הצפוני. על פי התרחישים של צה"ל, חיל הים צפוי לפעול רבות בזירה הצפונית במקרה של עימות, וחיזבאללה צפוי לאתגר אותו באופן לא מבוטל. בחיל הים הפכו את פלגה 914 ליחידה שאמורה לתת את המענה המהיר ביותר לכל תרחיש. ספינות הדבורה של הפלגה מפטרלות על קו הגבול הצפוני באופן קבוע, 24 שעות ביממה, לאורך כל השנה.



השבוע הצטרפתי למשימת ביטחון שוטף באחת מספינות הדבורה על מנת לצפות מקרוב כיצד שמונה לוחמי ים על דבורה אחת מתרגלים תרחישים בגבול הצפוני. “הפלגה אמונה על הגנת הגבול בכל יום בשנה ובכל מזג אוויר", מספר גורם בכיר בפלגה 914. “המשימה המרכזית היא הגנת הגבול הצפוני של מדינת ישראל, גבול לבנון עם חיזבאללה. לבנון עוברת מסערה לסערה. אנחנו ערוכים לכל משימה בגבול".

אף שהפלגה פועלת בים, עיני הלוחמים מופנות תמיד לעבר הקרקע. מאחורי הצלחת המשימה עומד השילוב בין הלוחמים בים ללוחמי חטיבה 300 שיושבים ביבשה. “אחד הדברים שמניעים אותנו הוא ההבנה שהגבול הימי לא נגמר בראש הנקרה, אלא ממשיך פנימה לתוך היישובים", אומר הגורם הבכיר בפלגה. “גם רכס סולם צור לא נגמר בים, אלא נמשך פנימה, ואנחנו עובדים אל מול התובנה הזאת עם השותפים שלנו בחטיבה 300". 
 

לוחמי הים בפלגה ממשיכים בפעילותם גם בימי החורף הסוערים, כאשר תנאי הים קשים יותר. “יש פה הפלגות מורכבות בכל המתארים, ואנחנו נערכים לכל מצב שבו ניתקל באיום משולב שכולל יבשה, ים ואוויר", אומר הגורם הבכיר בפלגה. “זה מה שמיוחד באזור הזה בגבול. יש פה אנשים מיוחדים שמחויבים למשימה, לגזרה, לספינה ולצוות שלהם בצורה יוצאת דופן. היציאה לים בשירות לא פשוטה בכלל ומאתגרת מאוד. הלוחמים מבינים את החשיבות של להתכונן ליום פקודה ויודעים היטב למה מצפים מהם, והם מוכנים להכל". 

השבוע לפני: שיירת נבי דניאל יצאה לגוש עציון, 27.3.1948
 
שיירת נבי דניאל הייתה שיירה גדולה שיצאה ב־27 במרץ 1948 מירושלים לגוש עציון הנצור במטרה להעביר אספקה וציוד. בחזרתה לירושלים נתקלה השיירה במארב של אנשי כנופיות ערביות בסמוך לאתר נבי דניאל והותקפה על ידיהם. בקרב בין שני הצדדים נהרגו 15 מלוחמי השיירה וכ־40 נפצעו.

קרב דמים על שיירת נבי דניאל.

 
הרקע לארגון השיירה היה המגבלות החמורות שהטילו הבריטים על העברת אספקה וציוד לחימה לגוש עציון הנצור בשיירות מאובטחות על ידי הצבא הבריטי, מה שאילץ את אנשי ההגנה בירושלים לארגן שיירות עצמאיות ולאבטח אותן על ידי לוחמי ההגנה. על השיירה נבי דניאל הוטל להעביר לגוש עציון 120 טון אספקה וציוד וכ־150 לוחמים על ציודם. כל כלי הרכב המשוריינים שהיו באותה עת באזור ירושלים, 37 משאיות ו־14 משוריינים, רוכזו על ציודם במחנה שנלר בצפון ירושלים. בתוך משורייני הליווי פוזרו כ־130 איש.
 
הדרך לגוש עציון הייתה רצופה וללא תקלות ועיכובים. אלא שביציאה המתינו מאות כפריים חמושים שירדו מן ההרים אל הכביש במטרה ללכוד את השיירה. משוריין פורץ מחסומים שנסע בראש השיירה נתקע כשהוא מנותק מגוף השיירה ובו 14 לוחמים. עם ערב, לאחר שכמה מהם נפגעו ולא נראה כל סיכוי לחלצם, יצאו מתוכו שלושה לוחמים שלא נפגעו. מיד לאחר מכן פוצץ המפקד זרובבל הורביץ את המשוריין עליו ועל יתר הפצועים כדי שלא ייפלו בידי האויב.
 
שאר אנשי השיירה המשיכו לנהל קרב מתוך הבית שבו התבצרו. הקרב נמשך גם לאורך היום שלמחרת, עד שאחרי הצהריים הגיעה משלחת של הצבא הבריטי מירושלים. בתיווכה הוחלט בין הסוכנות היהודית לפורעים כי המשוריינים והנשק יימסרו לידי הערבים בתמורה לשחרורם של הלוחמים הנצורים. הלוחמים שנהרגו הובאו לקבורה בירושלים.