בחודשים הקרובים צפויה התעשייה האווירית להשלים את יצור לוויין התקשורת עמוס 6 ולשגר אותו לחלל. המשמעות היא שכבר בקיץ הקרוב, אם לא יתחולל נס מכיוון הממשלה, תיאלץ התעשייה האווירית להיפרד מאנשי הצוות המובחרים שאחראים על פיתוחו, על ייצורו ועל הרכבתו ושיגורו של הלוויין לחלל. הסיבה לכך היא שמדינת ישראל אינה מוכנה להשתתף בסבסוד עלויות הפיתוח של הלוויין העתידי, עמוס 7.
"זה לא רק סגירת המחלקה, זה משבר מתמשך, שהוריד את ישראל באופן משמעותי בדירוג בעולם", אומר מנכ"ל התעשייה האווירית, יוסי וויס. לדבריו, "בסוף חודש יולי, עמוס 6 ישוגר ואין אפילו מחשבה מה יקרה ביום אחרי זה. התעשייה האווירית משקיעה המון כסף, אולם ישראל מדללת תקציבים, ואחרי השיגור של עמוס 6 אין אופק לעמוס 7. המשמעות היא ש־200־250 עובדים יילכו הביתה ואני מדבר על המובחרים שבמובחרים שבשוק. אחרי 30 שנה ישראל מאבדת את היתרון בתחום".
על פי המסתמן, תיאלץ התעשייה האווירית לסגור מחלקה שלמה, שנחשבת לתשתית לאומית. מתקני בדיקות הלחץ של הלוויינים, מחלקה עצומה בתוך התעשייה האווירית, המעסיקה את טובי המהנדסים בעולם, שבודקים כל רכיב של הלוויינים במשך חודשים בתנאים המדמים את המציאות הכאוטית בחלל תיסגר ומהנדסיה יפוטרו או יועברו למחלקות אחרות על חשבון מהנדסים אחרים.
יש לציין כי בניגוד ללווייני תצפית, המשמשים את התעשייה הביטחונית בלבד (זו גם הסיבה שבפרויקט הזה אין בעיה, כי מדובר בפרויקט שנמצא על סדר היום הלאומי־ביטחוני), בנושא לווייני התקשורת אין מדיניות סדורה.
בתעשייה האווירית מבהירים כי אף גורם אינו מתנגד לתקצוב הפרויקט, שעומד על סך של כ־300 מיליון דולר, אלא שאין אף אחד שמתעדף את הנושא במשרד הביטחון, במשרד ראש הממשלה, או במשרד האוצר.
גורמים בכירים בתעשייה האווירית הגיעו לוועדת חוץ וביטחון בכנסת, ופרסו את תמונת המצב, אולם הם מדווחים כי אנשי הוועדה "לא באמת התעניינו בסקירה ובתוכנה, ולא התרשמו מהמשמעות של סגירת הפרויקט".
"הלוויין עצמו מחזיר חלק גדול מן ההוצאה", אומר גורם בתעשייה האווירית. "מצופה מן המדינה שתחליט על תוכנית חלל בתחום לווייני התקשורת, שבה היא תשלם את הסכום הנדרש לפתח, ולא פחות חשוב, לשמר את היכולת הטכנולוגית, ובמקביל תשתתף בעלויות הרכש של הלוויינים המסחריים של חברת חלל, באופן כזה שניתן יהיה להתחרות עם העולם בתחום. כיום חברת חלל מעדיפה לקנות לוויין בחו"ל בזול, כי הוא מיוצר בכמויות גדולות".
לדברי הגורם, "אם אנחנו מייצרים לוויין אחד תוך 3־4 שנים, המתחרים האמריקאים מייצרים 5־8 לוויינים בשנה. אי אפשר להתחרות עם דבר כזה. מימון הפיתוח בהיקפים של עשרות מיליוני יורו בשנה מגיע מסוכנויות החלל וממערכות הביטחון, ולנו אין דרך להתחרות בזה. לכן צריך לסבסד את התוכנית ולשלם על הפיתוח ועל הרכש".