אילו רצה, דויד שובינסקי יכול היה בקלות לדלג מעל לשירות הצבאי. כבר בגיל 8 איבד את אמו, אביו נשלח למאסר בגין עבירות אלימות והוא נותר עם אחותו הגדולה ממנו בשנה וחצי. אבל שובינסקי ידע כבר כשקיבל את הצו הראשון, כשהוא בן 17, כי פטור משירות לא בא בחשבון. הוא נכנס בגאווה ללשכת הגיוס וביקש שהשירות שלו יהיה לא רק קרבי אלא גם משמעותי.
את הפירות הוא קוצר עכשיו, חמש שנים לאחר אותו צו ראשון. סמ"ר דוד שובינסקי, לוחם ימי בפלגה 916, יגיע מחרתיים למשכן הנשיאות כדי להיות בין 120 החיילים שיקבלו את אות מצטיין הנשיא.
"נולדתי וגדלתי בקריית מוצקין ואני גר שם יחד עם אחותי, אחרי מסלול חיים לא פשוט", הוא מספר. "כשהייתי בן 8 אימא שלי נהרגה בתאונת דרכים. גדלנו עם אבא שלי, עד שהגעתי לגיל 16, ואז הוא נכנס לכלא בגלל אלימות במשפחה. המדינה החליטה לתת לאחותי את הסמכות עלי והיא בעצם גידלה אותי בשנים האלה. נתנו לי את האופציה לא להתגייס או להיות ג'ובניק, אבל אני ואחותי בחרנו לא לעשות את זה. היא עצמה בחרה לשרת בתפקיד מיוחד ביחידת הכלבנים עוקץ. העדפנו לשרת בצבא במקום לעבוד. ידענו ששירות משמעותי יקדם אותנו בחיים".
שובינסקי מקבל את אות ההצטיינות לא רק בגלל סיפור חייו המדהים. לאורך כל השירות הוא הפגין מצוינות ומוטיבציה אדירה. בצוק איתן הוא ויתר על חופשות כדי שחבריו יוכלו לצאת ולפגוש את משפחותיהם. לאורך כל השירות הציעו לו לרדת לחוף כדי להשלים לימודים אבל הוא בחר להישאר בספינות ולהשלים את הבגרויות.
"לא מזמן התמודדתי עם דילמה", הוא משחזר. "מצד אחד רצו לקדם אותי לסגן מפקד הספינה, שזה בעיקר אחריות על כל הצוות, וממש רציתי לעשות את זה. בגלל שאני חייל בודד, בספינה אפשרו לי לרדת מהים וללכת להשלים בגרויות ולימודים. רציתי לעשות את המקסימום כדי לצאת מהצבא עם כל מה שרק אפשר, אבל זה כמעט בלתי אפשרי ללמוד כשאתה משרת בספינה. ובכל זאת החלטתי לא לוותר ולקחת את שני הדברים עלי - גם להתקדם וגם להשלים לימודים. אני מצליח למצוא את השעה לפני השינה, בין הפעילויות ובחופשים, ללמוד ולחזור על החומר. אני חושב שזו אחת הסיבות לכך שהמפקדים בחרו בי".
מחרתיים הוא יעמוד נרגש ויקבל את אות ההצטיינות מהנשיא ראובן ריבלין, כשלצדו אחותו ובן זוגה. הוא מקווה שלטקס יגיע גם אביו, ולקבל ממנו חיבוק שכולו אהבה וגאווה.