בשדה תעופה צדדי, באחד מבסיסי חיל האוויר היווני, פרוסות שלוש טייסות. בצד ימין טייסת מקומית של חיל האוויר היווני, המסונף גם לנאט"ו; בצד השמאלי חיל האוויר האמריקאי, במפגן עוצמה טיפוסי: עשרות מטוסים ומאות אנשי צוות אוויר וקרקע עם הציוד החדיש, המפואר והמשוכלל ביותר; ובפינה צדדית, חיל האוויר הישראלי: 12 מטוסי F־16 חונים במגרש אחד, וסביבם כמה עשרות אנשי האגף הטכני שמטפלים בכלים בשקט וביסודיות.
התרגיל הבינלאומי המשותף של שלושת חילות האוויר נערך בחודש שעבר ביוון. הוא נמשך כשבועיים, והשתתפו בו גם מערך התובלה של חיל האוויר, מטוסי תדלוק ומטוס אחד לאיסוף מודיעין. מטרת התרגיל פשוטה ומסובכת כאחד: להפוך את הטייסים הישראלים לטובים יותר, ולהכין אותם, במידה רבה, אל הלא נודע, במציאות ובזירה מזרח תיכונית שמשתנה כל הזמן.
"כוח אווירי צריך להיות בעל יכולת הסתגלות, הוא צריך להתאים את עצמו לאיומים חדשים", אומר ראש להק אוויר, תא"ל ניר ברקן. "למשל בזירה שלנו יש איומי ייחוס - חיזבאללה, עזה - אבל תראה כמה הזירה משתנה. לך עשור אחורה, האיומים היו אחרים לגמרי. זו זירה לא יציבה ואנחנו צריכים להתכונן לכל איום אפשרי. האימון הוא לאו דווקא התרחיש שאנחנו מצפים שניתקל בו בחירום, אבל היכולת שלי לאמן את הטייס להתמודדות עם אי הוודאות היא נכס. אתה לוקח טייס צעיר שמכיר את שמי הארץ כמו את כף ידו, ושולח אותו למקום שהוא מעולם לא טס בו, כשהוא לא יודע מה מצפה לו בעוד כמה דקות טיסה. הוא מתמודד עם איומים שהוא אף פעם לא חווה".
הכתבה המלאה מחר במוסף מעריב עצמאות