"כוח שיתמודד עם הכל": שבועיים של משחקי מלחמה עם חיל האוויר

בשדה תעופה צדדי, באחד מבסיסי חיל האוויר היווני, פרוסות שלוש טייסות. בצד ימין טייסת מקומית של חיל האוויר היווני, המסונף גם לנאט"ו; בצד השמאלי חיל האוויר האמריקאי, במפגן עוצמה טיפוסי: עשרות מטוסים ומאות אנשי צוות אוויר וקרקע, עם הציוד החדיש, המפואר והמשוכלל ביותר; ובפינה צדדית, חיל האוויר הישראלי: 12 מטוסי 16־F חונים במגרש אחד, וסביבם כמה עשרות אנשי האגף הטכני שמטפלים בכלים בשקט וביסודיות.
 

אבל כשהמטוסים באוויר ומביטים במכ"ם, המשקף קרבות אוויר ומשימות כיד הדמיון הטובה, נגלית תמונה אחרת לגמרי. עשרות מטוסים "כחולים" מתמרנים בין מטרות, עוד כמה עשרות מטוסים "אדומים" מנסים להשתלב בקרב, ובעומק - מבנה אחד קטן של מטוסי חיל האוויר הישראלי - מפרקים למטרות את הצורה, מטילים תחמושת כאילו אין מחר ומנצחים עבור הקואליציה את המשימה. בדרך חזרה לבסיס הם אוספים את השברים, או יותר נכון, סופרים את הנפילות. אין כאלה: כל מטוסינו שבו בשלום.
 

התרגיל הבינלאומי המשותף של שלושת חילות האוויר, "איניוכוס 2016", נערך בחודש שעבר ביוון. הוא נמשך כשבועיים, ומלבד מטוסי הקרב הישראליים השתתפו בו גם מערך התובלה של חיל האוויר, מטוסי תדלוק ומטוס אחד לאיסוף מודיעין. מטרת התרגיל פשוטה ומסובכת כאחד: להפוך את הטייסים הישראלים לטובים יותר, ולהכין אותם, במידה רבה, אל הלא נודע, במציאות ובזירה מזרח תיכונית המשתנה כל הזמן.
 

"יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם היוונים", אומר ראש להק אוויר בחיל האוויר, תא"ל ניר ברקן, "אנחנו טסים במדינה אחרת ובסביבה אחרת מול איומים שאין לנו בארץ. זו הזדמנות עבורנו להתחכך בתורות לחימה אחרות ולתת לאנשים שלנו להתנסות בתא שטח לא מוכר, מול איומים לא מוכרים, מטוסים ואמל"ח לא מוכרים, ומול טייסים שטסים אחרת מאיתנו. זו דרך לפתח מיומנויות ולהשחיז את הטייסים שלנו להיות טובים יותר".

 

סיפור האימונים המשותפים של חיל האוויר עם חילות זרים מתחיל בסוף שנות ה־90 בואכה שנות ה־2000. "עד אז חיל האוויר התאמן לבד לגמרי ומערך הקרב היה די מנותק מהעולם", אומר גורם בכיר בחיל האוויר, "כשאתה נפתח, אתה רואה את ההבדל. האימונים שהתחילו במשותף הביאו המון דברים. אתה מקבל פה פרספקטיבה ביחס לשאר העולם, וזה השפיע מאוד על צורת התדריכים בחיל ועל התחקירים שנערכים בו. אתה לומד לעשות דברים טוב יותר ברמה המבצעית, וגם ברמת הבטיחות. לא הכל מתאים לנו, אבל אנחנו בהחלט מאמצים חלק מהדברים שרואים פה".
 

"כוח אווירי צריך להיות בעל יכולת הסתגלות, הוא צריך להתאים את עצמו לאיומים חדשים", מוסיף תא"ל ברקן, "למשל בזירה שלנו יש איומי ייחוס - חיזבאללה, עזה - אבל תראה כמה הזירה משתנה. לך עשור אחורה, האיומים היו אחרים לגמרי. זו זירה לא יציבה ואנחנו צריכים להתכונן לכל איום אפשרי.

אני רוצה כוח שיידע להתמודד עם הכל - עם איומים חדשים, עם זירות חדשות ועם תרחישים שונים, ולכן אני מביא אותם לפה. האימון הוא לאו דווקא התרחיש שאנחנו מצפים שניתקל בו בחירום, אבל היכולת שלי לאמן את הטייס להתמודדות עם אי הוודאות, עם איום שונה חדש וזירה לא מוכרת היא נכס ויתרון עצום. אתה לוקח טייס צעיר שמכיר את שמי הארץ כמו את כף ידו ושולח אותו למקום שהוא מעולם לא טס בו, כשהוא לא יודע מה מצפה לו בעוד כמה דקות טיסה. הוא מתמודד עם איומים שהוא אף פעם לא חווה ומתפתח ברמת המיומנות, שתבוא לידי ביטוי כשהוא יוזנק לטפל באיום בסביבה שלנו".
 

שמיים של אחרים

בין אם מדובר בתרחיש בדיוני או באחד שיקרה בעתיד, אחד האימונים המרתקים לצפייה היה תקיפה בעומק מדינת אויב בשיתוף עם היוונים, נאט"ו והאמריקאים. 
 

"אנחנו מגיעים לפה למשימות שלא בטוח שניפגש בהן מחר בבוקר בשדה הקרב", אומר סא"ל אורן, מפקד טייסת הסילון הראשונה בחיל האוויר, המפעילה מטוסי F-16C, והכוח הפורס בתרגיל ביוון. "למשל, אנחנו מטילים פה פצצות וטילים אחרי שאנחנו מקבלים מטרות באוויר מחיל האוויר היווני ומנאט"ו על הקרקע. הם נותנים לנו מטרות בתורת הלחימה שלהם, ואנחנו צריכים לעשות להן התאמה לתורת הלחימה שלנו. בארץ אנחנו לא עושים דברים כאלה, ופה אנחנו הולכים איתם למשימה הזאת ומטילים חימוש, זה אירוע משמעותי שעובד יפה מאוד. שיתוף פעולה מעניין מאוד. אני לא יודע אם מחר בבוקר נצא לתקיפה במדינת אויב עם צבאות זרים ועם נאט"ו, אבל אני יוצא מפה מוכן לאפשרות הזאת". 
 

"בארץ", ממשיך סא"ל אורן, "אם אתה מקבל משימה, אתה יודע בדיוק איפה המטרה ואיפה מוצבות מערכות ההגנה של האויב. פה אתה טס בשטח שבכל מקום יש מיירטים, זה יכול להפתיע את הטייס מכל כיוון ועוזר לפתח הרגלים נכונים של טיסה קרבית. אז אם לא יהיה לנו את זה לטיסה בארץ, לא נורא. אבל אם נישלח למשימה במדינה אחרת, זה בדיוק מה שיחכה לנו שם, ואלו תרגילים שמדמים סיכון גבוה הרבה יותר. אם לא נתאמן על זה, נחטוף".
 

סא"ל אורן מציג מפות של המשימה המדוברת. עוד מעט ניכנס לחדר התדריכים וניחשף למראה לא שגרתי: אנשי צוות אוויר, מפקדים, טייסים וטייסות בחדר אחד, מתכננים משימה מורכבת שברור שלא כולם ישובו ממנה בשלום - תקיפה בלב מדינת אויב מרוחקת. "יש פה מטרה ואני צריך להגיע אליה, ובדרך לעקוף את כל מה שמאיים עלי", מתאר סא"ל אורן את תמונת המכ"ם, "זה אימון שמלמד אותי להכין משימה בתוואי שטח כזה, ולהגיע למטרה הכי נכון והכי בטוח. אם חיזבאללה יירה עלי מחר טיל, וזה תרחיש ייחוס הגיוני, האימון נותן לי כלים להתמודד עם זה. אם אני יכול לבחור באימון בין טיסה סטרילית שתבטיח תוצאות טובות לבין טיסה עם סכין בין השיניים, לקחת סיכונים גדולים מבחינה טקטית ואולי אפילו לספוג נפילות, אני בוחר את האופציה השנייה: לחתור למגע, לקחת סיכון בשביל להתאמן כדי שהטייסים יצאו מפה טובים יותר".
 

תא"ל ברקן מוסיף: "בתרגילים האלה יש מולנו כוח ויש את המשימה שניתנת למבנה, ארבעה מטוסים. יש קואליציה שפועלת יחד ויש קואליציה מנגד שמדמה את האויב. זו יכולה להיות משימה של תקיפת מתקן ביבשה, או בסיס שממנו משגרים איומים כמו טילים, או כוח אווירי. במשימות כאלה צריך לא רק לבצע את המשימה ולחזור בשלום, אלא להביא לידי ביטוי עליונות אווירית גבוהה מאוד. הטייסים צריכים להבין מה המשימה, מה הכוח העומד מולם, מה האיומים, אילו הפתעות מחכות להם בדרך, והכי חשוב - לייצר דרך פעולה לביצוע המשימה, לבצע אותה במצוינות גבוהה ולחזור בשלום".

 

בגובה 2,000 מטר ההתמודדות עם הטופוגרפיה היוונית היא אחד האתגרים הגדולים מבחינת הטייסים הישראלים. אם בארץ הם רגילים להתאמן בעיקר מעל הנגב, ביוון המציאות והמרחבים שונים לחלוטין. "מבחינה טופוגרפית זה אתגר דרמטי עבורנו", מסביר סא"ל אורן, מפקד הטייסת הפרוסה ביוון, "במגרש הכי גדול אצלנו שאני יכול לדמיין, באזור מכתש רמון, הקרקע שטוחה למעט נחל פה ושם. פה אתה טס בתוואי הררי ופתאום רואה קיר בגובה 2,000 מטר. זה משהו דרמטי עבורנו ויש לו המון נגזרות, כי בעתיד יכול להיות שנצטרך לטוס במקומות עם טופוגרפיה דומה. לכן המפגש הזה, והיכולת לנתח את השטח לפני, ללמוד אותו ואחר כך לטוס בו ולבצע משימות, הוא דרמטי". 
 

"אני זוכר את הפעם הראשונה שטסתי לפריסה כזו, בשנת 2003 בארה"ב", נזכר תא"ל ברקן, "זו הייתה גם הפריסה הראשונה של מערך מטוסי ה־16־F והייתה דריכות. יש איזשהו מתח בגיחות הראשונות. הגעתי עם אי ודאות, וממה שאני זוכר זה היה הכי דומה למה שחוויתי בגיחות ראשונות במלחמה. במאפיינים ובעקרונות, ובמה שאתה מתעסק, זה דומה מאוד למלחמה. זו אומנם לא טיסת בכורה, אבל באיזשהו אופן יש את הממדים של טיסה בתולית". 
 

"מצד אחד אנחנו צריכים ללמוד מהטייסים הזרים ומצד אחר לא לחשוף יותר מדי את השיטות שלנו ואיך אנחנו טסים בארץ", מוסיף סא"ל אורן, "זה צריך להיות מספיק מעניין מצד אחד ומצד אחר מקצועי מאוד. אנחנו משתדלים מאוד לא לקחת אותם למקום שלנו, אלא ללכת למקום שלהם".
 

"כשאתה עושה משהו עם אנשים אחרים אתה לומד הרבה דברים", מחדד גורם בכיר בחיל האוויר, "בשיטת האימון פה כולם עוברים את אותו תדרוך ויוצאים לאותה משימה, ואתה רואה דברים אחרים. למשל, אתה יכול לראות איך המטוסים מגיעים למטרה ואיזה אמל"ח הם מפעילים, ולמה הם בחרו לבצע את המשימה מזווית כזאת או אחרת. המשמעות של הכנה למלחמה היא בסופו של דבר התכוננות למצב של אי ודאות. אף אחד לא יכול להכין אותך למה שיקרה מחר אם תקבל משימה לתקוף בעומק האויב או להביא מידע משם. זו משימה תחת כל כללי המלחמה וזה אומר חוסר ודאות. אני לא מדבר על תקיפה בודדת בעזה, אלא על מלחמה אמיתית. גם במלחמה אתה צריך להתמודד עם תוואי שטח שאתה טס בו בפעם הראשונה, ושפה בקשר שאתה לא מכיר, כמו האנגלית של היוונים, אז הנה לך מצב המדמה התמודדות במשימה עם חוסר ודאות מוחלט. זה בדיוק מה שקורה פה. אתה טס בטופוגרפיה אחרת, רואה במכ"ם מטוסים שטסים אחרת, שנראים אחרת, בדיוק כמו ביום קרב אי שם במדינה רחוקה". 

 

הקשר של החיל עם היוונים הדוק ומכבד, וכך גם זה עם האמריקאים. הטייסים יושבים יחד בחדר תדריכים משותף, וההבדלים היחידים שבולטים הם הסמלים שעל סרבלי הטיסה והשפה הטכנית השונה. אולם בשמיים, ההבדל עצום. הטייסים הישראלים הביאו אולי מטען גדול של צניעות מהבית, אך גם מקצועיות ועליונות אווירית ייחודית. הם נהנים כידוע ממוניטין עולמי, ובאימון מתברר מדוע.
 

"יש תחרות, ברור שיש תחרות", מודה סא"ל אורן, "אנחנו מייצגים את מדינת ישראל ולא טייסת כזאת או אחרת. אני מדגיש היטב פה לאנשים שלי איך מתנהלים כדי שאף אחד לא יפיל אותנו, ואיך כשמשהו מתקרב לעברנו אנחנו עושים הכל כדי להפיל אותו קודם. אבל לצד זה יש מדיניות ברורה של צניעות".
 

"בוודאי שיש את היבט התחרותיות, אבל אני מקווה שמעט התבגרנו בעניין הזה", מחייך תא"ל ברקן בנימוס, "זה חלק מהעניין. אנחנו רוצים להשיג תוצאות טובות, ואני מניח שכל חיל אוויר שמגיע למקום הזה רוצה להפגין את המיומנות ואת החוזק שלו. יש פה מתח חיובי כי כל אחד רוצה להוכיח את עצמו, אבל בסופו של דבר המטרה היא לטוס כקואליציה ולהילחם יחד. בכל מבנה יש מטוס אחד לפחות מכל צבא. אבל כן, בסוף נוחתים ומסתכלים בתחקיר מי נפל ומי הפיל, ואיזה מבנה ייצר את התוצאה הטובה ביותר. אנחנו בהחלט מגיעים לאימון כזה מתוך כוונה להפגין את התוצאה הסופית הטובה והאיכותית ביותר".
 

"שמע, באנו לפה עם סכין בין השיניים - לקחת את המטרות הכי קשות, גם אם פה ושם נספוג קצת", מחדד סא"ל אורן, "כשבאים לתכנן תקיפה במגרש שאורכו 300 ק"מ, יש מטרות בעומק 50 ק"מ בשטח האויב, ויש מטרות בעומק 150 ק"מ, ויש מטרות שהן המסוכנות ביותר - 300 ק"מ בשטח האויב. אלה המטרות שלנו, אנחנו עליהן. האמריקאים והיוונים מתנדבים לתקוף את מה שקל ונוח, ואנחנו הולכים על המטרות הכי מורכבות, הכי מסוכנות טקטית. יש סיכונים בדרך, כמו סוללות טילים ומיירטים, והרבה פחות יכולת לתכנן. חזרנו עם ביצועים מעולים והיוונים והאמריקאים למדו להעריך את היכולות שלנו. יצאנו למטס של 24 מטוסים ועוד 12 בכמה מבנים לתקוף מטרות בעומק האויב. זה נגמר בכך שכמעט כל המטוסים שלהם נפלים, ורק המבנה הישראלי ביצע את התקיפה. אנחנו מביאים תוצאות מרשימות מאוד".
 

חיל האוויר מציג תוצאות גם על הקרקע. הטייסת שנפרסה ביוון מושכת את העין של כולם. "יש פה היבט נוסף של יכולת - לקחת טייסת שלמה מהארץ, להנחית אותה ולפרוס אותה במרחק של מאות מיילים מהבית, מאזור הנוחות, וברמה מבצעית גבוהה מאוד", אומר תא"ל ברקן, "זה אירוע מרשים מאוד. אנחנו מדברים על מצרף של יכולות, על כוח קרקעי וצוותים טכניים באופן מלא. בסוף, צריך לתפעל אירוע עם אתגרים לוגיסטיים בלתי רגילים, להשמיש מטוסים במרחק רב, ולספק תמיכה לכל הפריסה הזאת. זה נראה טבעי בבסיס בארץ, רק שפה זה קורה 1,000 קילומטר מהבית". 

 

לחיל האוויר ממתינים אתגרים לא פשוטים במזרח התיכון שממשיך להשתנות מדי יום. מדינות כפי שהכרנו אותן מתפרקות ונופלות לידי ארגוני טרור וג'יהאד, וברקע שלל כוחות נלחמים זה בזה. בנוסף לכך, קיים האיום המרוחק, ממדינות כמו איראן, שתוקעת יתדות עמוקים בחיזבאללה, בסוריה ובעתיד אולי גם בעזה ובאיו"ש. 
 

"ההתפתחות של האסלאם הקיצוני והג'יהאד העולמי היא בהחלט אתגר עבורנו", אומר תא"ל ברקן, "זו תופעה שמתחוללת במדינות מסביבנו ומשפיעה על המזרח התיכון המורחב. בכל המזרח התיכון יש מרוץ חימוש משמעותי יחסית. אנחנו פועלים בשדה לחימה שמשתנה ומתחמש לנגד עינינו. ובנוסף לכך יש איומים אחרים שהולכים ומתרחבים, בעיקר בכל מה שקשור לאיום הרקטי והטילי. אל מול המגמות האלה חיל האוויר נערך בשני ממדים. האחד - ההתקפי, לקחת ולשפר את היכולות שלנו, והשני - קידום יכולות ההגנה. המטוס החדש, ה־35־F, מתכתב בעיני עם האתגרים האלה, גם עם ממד האיומים וגם עם מרוץ החימוש שמתחולל בסביבה. יש כאן פלטפורמה שאנחנו מכוונים אותה 30־40 שנה קדימה. כולם מבינים את המשמעות ואת הצורך להצטייד במטוס שמהווה את הדור הבא, במיוחד שמסתכלים לטווח הארוך". 
 

ה־35־F אמור להיות כלי המלחמה המושלם להתמודדות עם האתגר, שובר השוויון בכל הקשור לשמירה על עליונותה האווירית של ישראל. בחודשים האחרונים פורסמו לא מעט מאמרים שסותרים את יכולותיו של המטוס, אך לדברי ראש להק אוויר בחיל האוויר, הקשר בין הפרסומים למציאות מקרי בהחלט. "צריך לזכור שמדובר במטוס שאמור להיכנס למבצעיות בחיל האוויר האמריקאי עד סוף השנה. אנחנו הראשונים שזוכים לקבל אותו מחוץ לגבולות ארה"ב, ב־12 בדצמבר. כרגע הכל עובד לפי התכנון. אני לא יכול לאושש את הפרסומים האלה, אך לצד זה אנחנו ממשיכים ללמוד את המטוס. זו קפיצת דור לכלי עם יכולות משמעותיות מאוד. יש ליכולות האלה כמובן השפעה טקטית מקומית, בזירת הלחימה, אבל בעיקר השפעה אסטרטגית לא מבוטלת: חיל האוויר נמצא בקו הראשון במזרח תיכון שהולך ומתחמש, ואני חושב שיש לזה משמעות כבדה. בסוף 2016, בעידן המטוס החדש, יהיה פה חיל אוויר חזק יותר, שיגדיל משמעותית את יכולת ההרתעה שלו ושל הצבא בכלל".
 

אתגר נוסף שמצפה לחיל האוויר הוא ההתמודדות עם כניסת רוסיה למזרח התיכון והעברת מערכת טילי ה־300־S לידי איראן. מדובר בסדרה של מערכות טילי קרקע־אוויר לטווח רחוק, שפותחה על ידי רוסיה כנשק נגד מטוסים ונגד טילי שיוט, והדגמים המתקדמים שלהן הותאמו ליירוט טילים בליסטיים ומטוסי אויב. המערכת אוטומטית לחלוטין, ואפשר להציב אותה סמוך למתקן או עד למרחק של 40 קילומטרים. כל רדאר מספק הכוונה לטילי עמדת הפיקוד המרכזית, שיודעת גם לסנן מטרות שווא - משימה קשה במרחקים גדולים. היא נחשבת לאחת ממערכות הטילים נגד מטוסים החזקות ביותר שקיימות כיום, ועל פי פרסומים זרים, היא הגיעה לאיראן בחודשים האחרונים. 
 

"כל מערכת נשק, בוודאי מערכת נגד מטוסים מתקדמת שנמצאת או נקלטת על ידי אחד מאויבנו, מטרידה אותנו ומעסיקה אותנו", אומר תא"ל ברקן, "אנחנו נערכים להתמודדות עם המערכת הזאת, ונדע לפעול כדי להבטיח את ביטחון מדינת ישראל ואת יכולת הפעולה שלנו בכל טווח ובכל מקום".