הדרך באוטובוס מקריית טבעון לאזור אתר הטבילה קאסר אל יהוד שעל גבול ירדן אומנם ארכה למשפחת לוי המורחבת כשעתיים בלבד, אבל קדמו להן 46 וחצי שנים שבמהלכן אזרו אומץ כדי לבקר בשבוע שעבר בפעם הראשונה במקום שבו יקירם רב״ט אליהו לוי ז״ל, צנחן ולוחם בגדוד 202 נהרג באוקטובר 1969 בפעילות מבצעית, כשהוא בן 19 בלבד.
הביקור המיוחד נולד כחלק מפרויקט שעליו עובדת כל המשפחה כבר שנתיים. מדובר בסרט הנצחה הנקרא “ואליהו רק בן תשע עשרה” העובר כחוט השני דרך תחנות חייו של אליהו ז”ל הכוללות את ילדותו כבן זקונים עשירי במושב אלרואי שעל גדות הקישון, דרך האהבה הגדולה לעמק יזרעאל ורכבת העמק שחלפה סמוך לבית הוריו, שנותיו כחניך ומדריך בקן הנוער העובד בקריית טבעון וכמובן השירות הקרבי בצנחנים. את הסרט מביים אלי לוי, אחיינו של אליהו הקרוי על שמו ומוכר ככתב חדשות 10 בצפון.
במקביל, מתקיים פרויקט הנצחה לזכרו בשם “דברי אליהו”. לקראת יום הזיכרון השבוע ביקשה המשפחה משורה ארוכה של אנשי רדיו וטלוויזיה להקליט קטעים ממכתביו של יקירם שאותם כתב לבני משפחתו. בין המשתתפים בפרויקט ההנצחה הקולי, שמרכז איש הטלויזיה זיו טפלא, אפשר למצוא את מאיר אינשטיין, מאיה זיו־וולף, רון קופמן, אריה מליניאק, אורן נהרי, יואב מינץ ואלי רכלין.
תא"ל במילואים רמי צור, מג״ד 202 לשעבר, המתגורר בשכנות למשפחת לוי, לא שוכח את יום הנפילה. ״הייתי בן שמונה כשהחיילים הגיעו לבית של אח שלו חיים להודיע על האסון. אני זוכר את האבל הכבד ששרר ביישוב. מאז, רבים כמוני הלכו בדרכו של אליהו והתגייסו לצנחנים״.
צור, שמשמש כיום מנכ״ל עמותת מורשת הצנחנים, סייע למשפחת לוי לתאם עם צה״ל את הביקור במקום הנפילה. נסים (איצ׳ה) לוי, אחיינו של אליהו ז״ל היה היחיד מהמשפחה הגדולה שביקר בעבר בנקודת הנפילה. הוא היה קצין בסיירת מטכ״ל והשירות בבקעה הוביל אותו לפקד על כוחות באזור. אבל נסים לא הסתפק בהגעה לנקודה וחקר את האירוע. מהתחקיר עלה כי הוא התרחש כשאליהו ולוחם נוסף נסעו ברכב צבאי בחזרה מפעילות מבצעית. “זו הייתה תקופת המרדפים אחרי חוליות מחבלים באזור, ואז - או שהפתיעו אותם, או שנתקלו במארב והחלו במרדף אחר מחבלים, ואז ייתכן ועלו על מוקש״.
כך או כך, נסים משוכנע שהביקור המשפחתי באזור הנפילה היה חשוב. “היינו צריכים לעשות את זה מזמן, אבל היה קושי רב. שנים היה קשה לדבר על האסון״. בביקור המרגש חסרו אחותו של אליהו, מלכה ז״ל, שנפטרה לפני כמה שנים וגם אחיו חיים ורחמים, שנפטרו אף הם. חסרה גם האם חנה, ״סבתא לוי״, שנפטרה אחרי שנים של התמודדות עם השכול והכאב.
אליהו מונצח באנדרטה ברכבת העמק באלרואי, באנדרטה בבקעת הירדן, בספר תורה מהודר ובאנדרטה בקריית טבעון וכמובן באתרי הצנחנים השונים. כשהמשפחה ריכזה את מכתביו של אליהו התגלה גם שיר שכתב אחד מחניכיו בנוער העובד לאחר נפילתו. ביום הזיכרון בטקס בבית העלמין הצבאי הקטן באלרואי יקריאו את השיר בנוכחות המחבר, שלמה ששוני. אחיו של אליהו, ניצב בדימוס יוסי לוי, שהיה קצין בצנחנים ומאוחר יותר ראש אגף החקירות במשטרת ישראל, סיפר: ״עצוב היום והיה עצוב אז. עוד כשישבנו שבעה קיבלנו מכתב ממג״ד 202 אז, יעקב חיסדאי, שכתב לנו דברים מרגשים על אליהו”.