כיממה לאחר מותו של הנשיא לשעבר שמעון פרס חושף השב"כ מסמכים נדירים החתומים על ידו, שמוענו אל הארגון. מאחת התכתובות, שנעשתה בתחילת 1955, עולה כי פרס, אז מנכ"ל משרד הביטחון, התרשם עמוקות מאנשי השב"כ שפגש. במכתב ששיגר אל ראש השב"כ עמוס מנור סיפר פרס כי חש סיפוק רב לאחר ביקור במתקן הארגון. הוא מציין: "יכולנו לחוש את ההתקדמות המתמדת בכל שטחי העבודה". 

פרס הוסיף כי ההתקדמות לא פגעה בתכונות החיוביות של עובדי הארגון ופירט: "אחריות של עובדיו ונאמנותם לתוכן ולמסגרת, הסתפקותם במועט מבחינה חומרית ואי הסתפקות מבחינת ההישגים. מורגשת רוח ההתנדבות של ה'הגנה' ומאמץ ההתארגנות של המדינה". 



הוא גם שולח מעין עקיצה לארגונים אחרים ומציין: "כולנו הרגשנו בכך שזה אחד המוסדות הבודדים שאנשיו אינם מנסים לתאר עצמם ככליל השלמות. כמעט כל אחד שעמו נפגשנו סיפר על קשיים, ליקויים, אי הצלחות וכו'. וכשאנשים יש להם אומץ להכיר בחסרונותיהם, הרי תכונה זו הופכת ליתרון".

לקראת סוף המכתב הוא כמו מזהה את הסכנה הטמונה בשיכרון של כוח וכותב: "למרות הכוח העצום המרוכז במסגרת של שב"כ, נשארו כולם כאחד, אנשי השורה כאנשי השורה הראשונה, אדירים ברצונם שלא להשתמש בכוח אלא למטרה שהחוק וביטחון המדינה מחייבים זאת".

במכתב אחר, שנשלח כשנתיים קודם לכן, הוא מבקש מנציב שירות המדינה (המכונה במכתב "נציב המנגנון") לדאוג לשבץ את אנשי השב"כ כעובדי מדינה. 



מכתב נוסף הוא משגר בספטמבר 1973, כשהוא כבר בתפקיד של שר התקשורת, ואותו הוא ממען אל ראש השב"כ ואל מפכ"ל המשטרה. פרס מסמיך את השניים להפעיל את סמכויותיהם הניתנות להם בחוק לפי פקודת בתי הדואר אולם מציין גם את התנאים לכך: "ראש השב"כ לא יפעיל את סמכותו אלא אם שוכנע שהדבר דרוש לביטחון המדינה.

המפכ"ל לא יפעיל את סמכויותיו אלא אם שוכנע שהדבר דרוש לגילויו של מי שביצע פשע או למניעתו של פשע". פרס מדגיש כי כל הפעלה של סמכות תירשם ותתועד בכתב.