לוחמות שסיימו קורס קצינים: "אל תפחדו להאמין שאתן מסוגלות"

לאחר הכשרה ממושכת ומאתגרת, סיימו רוני אביטל (21) ממודיעין, טל קויפמן (20) מרחובות, זוהר תור (21) מבית שמש ונויאת שלם (22) מירושלים את קורס הקצינים ועונדות השבוע לראשונה את דרגת הסגן משנה. הקצינות גדלו בגדוד "אריות הירדן" והן הלוחמות הראשונות ששירתו בו וגם יצאו מתוכו לקצונה. בתפקידן בגדוד מבצעות הלוחמות יחד עם הלוחמים סיורי גבול ומניעת פעילות חבלנית עוינת באזור יהודה ושומרון. הן מוסמכות קורס רובאי 07 ועוברות למעשה את אותן המיומנויות שרוכשים הבנים בנשקים השונים, באימונים גופניים ובתרגילים בשטח.

"הקושי העיקרי בשילוב עם בנים הוא למצוא את הדרך הכי טובה לעבוד ביחד", אומרת רוני וחושבת שחוקי השילוב הראוי עוזרים לשים את הגבולות. "בפועל, אנחנו אחים לנשק לכל דבר ויוצאים חברים לכל החיים מהתהליך הזה". טל מבחינתה, טוענת כי הקושי מצוי בכלל בהשוואה בין לוחמים ללוחמות: "לא הורגשה שום אפליה במשימות שהוטלו עלינו, רק הרצון התמידי להוכיח שאנחנו יכולות לעשות את זה בצורה הטובה ביותר וזהה ללוחמים הגברים, להוכיח את עצמך רק כי את לוחמת".

זוהר מוסיפה כי לא מדובר רק להוכיח את עצמך שאת יכולה ומסוגלת, אלא "זה גם בשביל הספק שנמצא בתוך המחשבות של הסובבים אותי". לדבריה, ההכשרה המעורבת הייתה מוצלחת, על אף הקשיים שהיו בדרך: "הלמידה ההדדית, החשיפה לדרכי עבודה וגישות פיקוד שונות מתאפשרים בזכות השוני – אנחנו גם מרוויחות כאן וכנראה שאם היינו בהכשרות נפרדות היינו מתמודדות עם קשיים אחרים".

כל אחד מהן עברה את ההכשרה בקורס הקצינים כבת יחידה בצוות עם לוחמים בבה"ד 1. לדבריהן, העובדה הזו חישלה אותן והביאה אותן להיות מי שהן היום. "זה בנה אותי להיות לוחמת טובה יותר ומפקדת טובה יותר. למרות כל הקשיים בדרך של שירות עם בנים, לא הייתי משנה את זה", אומרת זוהר. נויאת טוענת כי על אף ההתמודדות, הדבר תרם לתחושת המסוגלת העצמית שלה, "בעיקר כי בהרבה מצבים הם הציבו לי רף בתוצאות שלהם ותמיד שאפתי להגיע אליו".

"שוויון בין המינים - ערך בסיסי שצה"ל חייב ליישם"

מדוע חשוב לשלב נשים בתפקידי לוחמה ומהי התרומה בכך?

רוני: "דבר ראשון – כי אפשר, ומעבר למה שזה תורם ללוחמות באופן אישי זה תורם גם למערכת. יש בזה רק יתרונות, הצבא מרוויח והבנות מרוויחות. נגמרו הימים שבנות הסתפקו בתפקידים משרדיים. בנות מבינות שהן מסוגלות לתרום עוד והן צמאות לזה. אנחנו מוכיחות שאנחנו יכולות. אני לא רואה שוני ביני לבין אח שלי והחברים שלי לגדוד ולקורס. אולי הוא רץ יותר מהר כי פיזית זה משהו שיותר קל לו. אבל עם עבודה קשה והרבה רצון, כל בחורה יכולה לעמוד בדרישות של לוחמה, ואנחנו גם מוסיפות במקומות שלבנים קשה בהם".

טל: "אנחנו לא שונות. תפקיד הלוחם נתפס כתפקיד גברי מאחר ומעולם לא ניסו לשלב נשים. בשנים האחרונות אפשר לראות כי הלוחמות מצליחות לא פחות ואף מצליחות יותר מחלק מהלוחמים, בין אם זה באתגר הפיזי ובין אם זה באתגר הנפשי. חשוב מאוד ליצור שיווין בין המינים בתפקידי לוחמה. זה ערך בסיסי שצה"ל למד ליישם".

זוהר: "בהסתכלות לטווח הארוך - חשוב לשלב נשים בתפקידי לחימה כמו שחשוב לשלב נשים בכל תחום. הרי להיות לוחם בצבא זה להיות האדם שבקצה, הזרוע המבצעת. אם בצבא אנו מתרגלים לחלוקת התפקידים הזו - שגברים הם הלוחמים והם המטרה ונשים הן במעטפת, אני לא רואה איך בחברה שלנו זה אמור להיות אחרת. אני בטוחה שברגע שמספר הלוחמות יעלה והרעיון הזה של אישה לוחמת כבר לא יהיה רעיון שאפשר לפקפק בו. מספר חברות הכנסת, השרות, השופטות- יעלה בהתאם, אני רואה קשר ישיר בין השניים. לוחמות הוכיחו, וממשיכות להוכיח יכולות מבצעיות, לוחמניות ופיקודיות במרוצת השנים. לכן, לא רק שזה יהיה עוול למנוע ממגדר שלם להגיע למיצוי עצמי במהלך השירות בצה"ל, בעיני זה גם טיפשי לא לנצל את היכולות יוצאות הדופן ואת האיכות שללוחמות יש להציע".

מה ניתן לעשות כדי להגדיל את אחוז המתגייסות לקרבי?

נויאת: "הריאיון הזה זה מסוג הדברים שאני עושה למען עידוד הגיוס ללוחמה בקרב הבנות, להגדיל את המודעות וליצור נורמה חברתית בכול מה שקשור בלוחמות. כמה שזה יהיה יותר נפוץ יותר, יותר בנות יתגייסו ללוחמה וזה יהפוך לנורמה ולא יצטרכו לעשות כתבה על לוחמות, כי זה לא יהיה מיוחד, זה האידיאל מבחינתי".

זוהר: "צריך להפסיק לייצג את השירות הקרבי לבנות כדבר יוצא דופן. זה מרתיע ומעורר תגובות קיצוניות. ברגע שזה יהפוך לדבר שהוא מובן מאליו, יהיה לחץ חברתי חיובי בקרב הבנות להתגייס לקרבי כמו שקיים אצל הבנים".

טל: "חשוב ליצור הבנה עוד לפני הגיוס כי כל אישה אשר רוצה לתרום למדינה בתפקידי לחימה, יכולה לעשות זאת באופן לא שונה מגבר".

איך המשפחה והחברים הגיבו כששמעו על השירות הצבאי שלכן? נא לפרט. יכולתן לבחור מלכתחילה לשרת שנתיים בתפקיד אחר, קיבלתן תגובות שגם אמרו "למה את צריכה את זה?"

רוני: "החברים והמשפחה תמכו. זאת תמיד הייתה האופציה מבחינתי".

טל: "המשפחה והחברים תמכו בי לאורך כל הדרך וידעו שאין דבר היכול למנוע ממני לעשות את הדבר שאני הכי מאמינה בו. הם היו לצידי בכל החלטה שלקחתי בשירות הצבאי שלי. לא הרגשתי שום דבר שלילי מאף אחד בשום צורה. למען האמת, קיבלתי את ההרגשה ההפוכה לחלוטין".

נויאת: "אני לא צריכה את זה, אני פשוט יכולה, אז מבחינתי זו חובה ולא בחירה. לדעתי, מי שמסוגל לעמוד בדרישות בעניי זה הופך את המצב למחייב ולא אפשרות".

מה המסר שלכן לבנות אחרות שחושבות על קריירה צבאית כלוחמות בצה"ל?

רוני: "תלכו ותנסו. אתן לא יכולות לפסול עד שלא ניסיתן. ראיתן שזה לא בשבילכן אז תחליטו שלא. אבל אל תבואו עם דעה קדומה ותפסלו מראש בגלל סטיגמות ששמעתן".

טל: "אל תפחדו להאמין שאתן מסוגלות. כל צעד שאתן עושת למען המטרה הזו נותנת הרבה לתחומי השילוב של נשים בצה"ל ובכל מסגרת שהיא ולקידום נשים למען השוויון".

זוהר: "אם את מתגייסת ללחימה זה לא אומר שאת כבר לא אישה ושנגמרו לך החיים. זה אומר שבשנים הקרובות את מתמקדת במשהו שגדול ממך ומקריבה למענו - כמו שמצופה מהבנים. מהבחינה הזו את לא שונה מהם".

נויאת: "אפשר להתגייס ולהפוך את החובה של השלוש שנים לזכות, ובנתינה שלי של קצת יותר (שנה וחצי) אני לחלוטין גם מקבלת, ובכך הופכת את זה לזכות".

איך התחושה עם סיום קורס הקצינים לקראת הכניסה לתפקיד? 

רוני: "משמעותית. קשה לעכל. זה משהו שלא מובן מאליו. לפני שבע שנים לא הייתה לבנות אופציה לעשות את מסלול 'גפן' (הכשרת חי"ר לקצונה). יש המון חשיבות במה שאנחנו עושות והמון מקום לטעויות קריטיות שמקומנו למנוע. כל אחת שמסיימת היום מבינה את החשיבות והאחריות שיש לה על הכתפיים. כל אחת מוכנה לעמוד בתפקיד ולקדם כמה שיותר הגדודים המעורבים. בהחלט זכות לסיים היום את הקורס. כל אחת כאן מסיימת בזכות ולא בחסד".

טל: "הקורס אמנם נגמר אך העבודה הקשה רק מתחילה. אני מגיעה עם המון מוטיבציה להכשיר את דור הלוחמים הבא בצורה הטובה ביותר לגדוד אריות הירדן על מנת לשמור על ביטחון תושבי ואזרחי מדינת ישראל ולהמשיך לפתח את הגדוד שלי ולהוביל את חײַלי בדרך המקצועית והערכית ביותר".

זוהר: "התחושה מאוד טובה, אני פותחת את מחזור נובמבר 16 בתור מ"מ טירונים ומצפה להעביר מהידע ומהניסיון שצברתי במהלך השירות לחיילים שאקבל".

נויאת: "הקורס זה השלב שבו אני מקבלת את הכוח, עכשיו תפקידי זה להוציא את הרעיון הפיקודי מהכוח אל הפועל. התחושה העיקרית זה בעיקר תחושת אחריות".