חוק גיוס חובה אינו חל עליהם, אולם הערכים עליהם גדלו בביתם והרצון העז להשתלב בחברה הישראלית הולידו בשנים האחרונות מגמה חיובית של גיוס בני העדה הנוצרית לצה"ל ולשאר כוחות הביטחון. אלא שהנכונות להתגייס לצבא הישראלי ולתרום למען ביטחון המדינה גובה מהם לעתים מחיר יקר. לא פעם מוצאים את עצמם החיילים הנוצרים מאוימים על ידי שכניהם המוסלמים וסופגים מהם אלימות פיזית קשה. את הוראות הפתיחה באש הם למדו היטב, הם מאומנים כראוי בשימוש בנשק, אולם עם האלימות שמבעבעת בחצר ביתם, הם מתקשים להתמודד ורובם הגדול מעיד כי הם מפחדים לחזור הביתה על מדים.



"רוב רובם של צעירי העדה הנוצרית מרוכזים בערים נצרת, נצרת עילית ושאר כפרי הגליל", מסביר עו"ד אייל פלטק, אל"מ במילואים שלקח על עצמו לייצג משפטית את מאבקם בהתנדבות מלאה. "הם לא חשופים לחברה הישראלית, למנטליות ולחיים מחוץ לערים שבהן הם מתגוררים. הגיוס לצה"ל ברוב המקרים מהווה את הפעם הראשונה בחייהם שבה הם נחשפים לצעירים ישראלים ולחברה הישראלית בכלל. וחמור מכך, השכנים באותן ערים שבהן הם מתגוררים הינם מוסלמים שאינם רואים עין בעין את התופעה ההולכת ומתפשטת של גיוס הצעירים הנוצרים לצה"ל והשתלבותם בחברה הישראלית והזדמנויות התעסוקה שלהן הם נחשפים לאחר שחרורם. לכן אותם צעירים ומשפחותיהם מוצאים עצמם לא אחת תחת איומים, קללות, אלימות וניסיונות פגיעה פיזיים".



אחד הסיפורים היותר בולטים הוא סיפורו של סמל מג'ד שפורסם בלעדית ב"מעריב השבוע" בחודש פברואר אשתקד. מג'ד, לוחם בחטיבת כפיר תושב נצרת, קיבל תעודת הצטיינות מטעם ראש הממשלה. רגע לפני שנכנס לביתו כשחזר לחופשה לפני שנתיים, הותקף על ידי מספר רעולי פנים שניסו לדקור אותו. לאחר שחזר לבסיסו סירב לצאת לחופשות מחשש לחייו. למפקדיו אמר כי המוסלמים בעיר מנסים לרצוח אותו. מפקדיו ניסו לסייע לו, אולם לא צלחו.



כמה חודשים לאחר מכן, במהלך מסיבה משפחתית בביתו, זרקו מוסלמים מתפרעים על הבית אבנים. החייל התקשר למפקדו וביקש עזרה, ובמקביל התקשרה המשפחה למשטרה, שלא הצליחה לשים ידה על התוקפים. "מג'ד, מתוך ייאוש, לקח את החוק לידיים", מספר אמיר שליאן, ממקימי פורום העדה


הנוצרית למתגייסים לצה"ל שליווה את החייל. "הוא הביא מהצבא רימוני הלם, היה לו נשק עם מטול והוא ירה עליהם. בסוף, במקום לעזור לו, הכניסו אותו לכלא. הנה, הפורעים ניצחו. ובגללם היום יש בעיה, כי יש ירידה ברורה ברצון בני העדה להתגייס. אנחנו עושים המון ומאוד קשה לנו. מה נעשה כשחייל מגיע לבית ספר בעיר לקחת את אח שלו, ומנהל בית הספר מאיים עליו שלא יחזור לפה על מדים כי הוא מפחיד את הילדים? לאן הגענו?" שואל שליאן.



מג'ד נעצר ונחקר במצ"ח. בסיום החקירה הוגש נגדו כתב אישום, והוא נשלח למאסר של שלושה חודשים. "מצאנו מערכת אטומה", מספר עו"ד פלטק שייצג אותו, "המפקד שלו העיד שהכיר את הבעיה, והעיד שהוא היה מאוים באופן ממשי והצבא התעלם מהמצוקה שלו והעניש אותו. לוחם מצטיין שהיה סמל בעדה. בימי ההוקרה עם ראש הממשלה הוא נבחר להיות סמל. סמל שהותקף, הושחת ונשלח אל מאחורי סורג ובריח. זה צדק?"




מחליפים מדים בתחנה


את פורום העדה הנוצרית לגיוס הקים שליאן ביחד עם בן דודו במטרה לסייע ולבלום את תופעת האלימות. “לצערי, עד היום אף אחד לא רואה את חומרת הבעיה עד כדי סיוע”, אומר שליאן. “הייתי מצפה גם מצה”ל, מהמדינה וגם מראש הממשלה שבא לפה לחלק תעודות לחיילים, שיעשו הכל כדי למנוע את התופעה. חיילים מאוימים בסכנה ממשית לחייהם ולבני משפחתם? גם אני ספגתי איומים בגלל הפעילות שלי. לראות ולשמוע איומים כמו ‘יא בוגד’, ‘נרצח אותך ואת המשפחה שלך’, ‘נאנוס את האחיות שלך ואת אמא שלך’, יריקות ברחוב, קללות, אלימות פיזית, דקירות, אבנים לבתים ועוד ועוד. אלו איומים של אנשים שרוצים לרצוח. היום נוצרי שמשרת את המדינה, אם זה בצה”ל או במג”ב או בכל גוף ביטחוני, חשוף לאיומים קשים”.



עדות נוספת היא של ע’, לוחם מג”ב. ע’ הוא לא נוצרי, אלא בן למשפחה מוסלמית מוכרת בגליל. מרגע שבחר להתגייס למשמר הגבול מצא עצמו לא רק מאוים אלה גם מנודה. “המשפחה שלי כבר שלוש שנים מנדה אותי”, הוא מספר, “מסבא ועד אחרון האחים שלי. מרגע שהתגייסתי הם מחרימים אותי ולא רק הם. אני נכנס למכולת, פתאום המוכר צריך לשירותים. אני מחכה לו חצי שעה, הוא יוצא מהשירותים, רואה אותי ונכנס עוד פעם. מוניות לא עוצרות, ואם נהג עוצר בטעות ורואה אותי - הוא מגרש אותי מהמונית שלו. אני מתקשר לספר שלי לקבוע תור והוא אומר לי שהוא מלא לכל היום ואני עומד מחוץ למספרה והיא ריקה לחלוטין. על עבודה אין בכלל מה לדבר”.



ע’ השתחרר לאחרונה מהשירות וקיבל גם הוא תעודת הצטיינות. בגלל האיומים והחרם נאלץ לעזוב את ביתו ולעבור למרכז הארץ, וכיום הוא מאבטח במשרד ממשלתי. “זה לא העתיד שציפיתי לו”, הוא מספר. “הייתה לי מלגה ביד, הגעתי לראיון, שאלו אותי איפה היית בשלוש השנים האחרונות. אמרתי 'בצבא' וגירשו אותי. הייתי צריך לנסוע לארצות הברית ללמוד תואר. עכשיו אני מאבטח. מצד אחד אני מצטער שהלכתי לצבא כי החיים שלי הם סבל אחד גדול, ומצד שני אני לא מתחרט כי נלחמתי, כולל במבצעים גדולים. לאחרונה אחי חזר להיות איתי בקשר, אבל מיד הבנתי שהוא צריך אותי רק בשביל ערבות להלוואה. שאר בני המשפחה מחרימים אותי”.



גם רב”ט מ’, לוחם בחטיבת גולני מהעדה הנוצרית, מעיד כי חייו הפכו לגיהינום מרגע שהחל לחלום על שירות בגולני. “בגיל 17, אחרי הצו השני, עשיתי בפייסבוק לייק לעמוד של גולני ומשם הלכו החיים”, הוא מספר, “איימו לרצוח אותי אם אתגייס ולשרוף לי את הבית. לא נבהלתי והתגייסתי לגולני. ביחידה אני מקבל יחס של מלך, אבל כשאני יוצא הביתה, אני מחליף בגדים בשירותים של תחנת הרכבת. ביקשתי אישור שהתיק שלי יהיה אזרחי ולא צבאי כדי שלא ידעו שאני חייל. ובכל זאת, רוב התושבים ביישוב שלי יודעים שאני בגולני. הורדת המדים נועדה בעיקר למנוע את הקללות והיריקות ממי שלא מכירים אותי.



“הם מפחדים”, מוסיף רב”ט מ’, “הפורעים מפחדים כי אנחנו מאיימים עליהם. זה שאנחנו בוחרים במדינת ישראל ובחברה הישראלית, זה מפחיד אותם. הם חיים על נרטיב של התנגדות, גם אם היא שקטה, גם אם היא פורצת רק כשיש אירוע ביטחוני או מבצע צבאי, ואז הם יוצאים לצמתים. אבל בפועל הם חיים בישראל, לוקחים ממנה את כל הזכויות ורואים בפלסטין מדינת הלאום שלהם. אני לא חונכתי ככה בבית. אני לא הולך לסניפים של בל”ד לקבל שטיפות מוח”.


אחד המרואיינים שהיו אמורים לקחת חלק בכתבה הוא קצין בכיר בצה”ל נוצרי שהבטיח לספר על מצוקת החיילים ועל מאבקו למענם. כשהתעורר בבוקר היום שבו נקבע הראיון, מצא על דלת ביתו דגל פלסטין ואזהרה חמורה. אחרי שבדק שלא הוטמן מטען ברכבו, התקשר הקצין וביקש שלא להתראיין. “אני נוסע לשבועיים בבסיס ומשאיר מאחור משפחה מאוימת. אני אוותר על החשיפה ברשותך”, אמר.



"העדה הנוצרית רואה את עצמה ובצדק, חלק מהחברה הישראלית, וככזו היא שוות זכויות וחובות ובגיוס צעירי העדה לצה"ל, היא רואה איזושהי אמירה לעצמה ולחברה הישראלית שהיא בדיוק כמוכם כאן בארץ הזאת", אומר עו"ד אייל פלטק, “ברגע שהתחלתי לפעול, התחילו האיומים על חיי. לאחר שרואיינתי בתקשורת על עזרתי לחיילים נוצרים, משפחתי נאלצה לעזוב את הבית למשך שבוע. התמונה שלי הופצה ברשת עם אמירות ברורות, קיבלתי הודעות מאיימות ושלחו לי מיקום של הבית והיישוב שבו אני גר עם עיגול אדום מסביב לביתי. איימו לרצוח אותי".




גינוי נחרץ


כדי להבין את עומק האיום צריך לראות את התוצאה הישירה של הטיפול בתלונתו של עו"ד פלטק. במשטרה ראו באיום על חייו כממשי, הרחיקו את משפחתו מהיישוב ובשיתוף פעולה עם השב"כ הגיעו למאיימים. בחקירה התברר כי מאחורי האיומים עומדים שני פעילי חמאס מבית לחם. מבדיקה במחשביהם התברר כי השניים כבר שלחו איומים רבים כלפי חיילים מהעדה הנוצרית.



תופעת האלימות וההתנכלויות למשפחות החיילים ולחיילים עצמם הגיעה עד למסדרונות הכנסת, שם נערכו עד כה ארבע ישיבות בסוגיה. בשנת 2013 יזמה ח"כ מירי רגב, כיום שרת התרבות, ישיבה בוועדת הפנים בנושא. רגב הביעה סלידה מהאלימות הקשה וגינתה אותה באופן נחרץ, אך הישיבה השנייה בנושא התקיימה רק שנה לאחר מכן. מאבקם של בני העדה הדרוזית הצליח להחזיר אותם למשכן פעם נוספת ביולי 2015, לישיבה בוועדת משנה של חוץ וביטחון בראשות ח"כ יואב קיש. גם הוא הביע סלידה מהמצב והבטיח לטפל בבעיה. אלא שקיש הצליח להחזיר את הנוכחים לדיון נוסף רק שנה לאחר מכן. מאז נעלמו עקבותיה של הכנסת בנושא זה. "לצערי, מלבד הזדהות, דיבורים יפים והבנת המצוקות של העדה הנוצרית, לא יצא דבר מישיבות אלה", מסכם עו"ד פלטק את ארבע הנסיעות למשכן הכנסת בירושלים. גם גורמים אחרים במדינה התבקשו לבדוק את הנושא, אך ללא הועיל.



בימים אלה הגיש עו"ד פלטק קבילה חמורה לנציב קבילות החיילים במשרד הביטחון. העדה הנוצרית ובכיריה החליטו לפעול והקימו "עמותה לשילוב העדה הנוצרית והארמית בישראל". העמותה מאפשרת לכל חייל צעיר ובני משפחתו לקבל כתובת למצוקות, ובמקביל עושה פעילויות רבות לעידוד בני נוער נוצרים להתגייס לצה"ל; היא עוזרת בגיוסם, מלווה אותם במהלך השירות הצבאי, תומכת להם, מייעצת באירועי אלימות נגדם ואף עוזרת להם במציאת מקומות עבודה לאחר השחרור.



בני העדה הנוצרית תולים תקוות גדולות בקבילה. "עושה רושם כי נציב קבילות חיילים, אשר לומד את הנושא לעומקו, הבין את המצוקה הרבה של העדה ואת הנזק הפוטנציאלי העתידי לכולנו", אומר עו"ד פלטק, "מה שלא עושים בדרך כלל מקבלי ההחלטות, ככל הנראה יעשה הנציב, אשר בימים אלו מערב את ראש אכ"א ובכירים נוספים במערכת כדי למצוא פתרונות ראויים ודרכי התמודדות עם התופעה הפסולה הזו".



מדובר צה"ל נמסר בתגובה: “צה”ל עושה כל שנדרש על מנת להגן על חייליו, ביניהם חיילי אוכלוסיות המיעוטים המתגייסות לשירות צבאי. ליווי החיילים במהלך השירות מתבצע על ידי המפקדים, בנוסף לגורמי מקצוע ייעודיים במחלקת שילוב האוכלוסיות. כל בקשת חייל לנוע בלבוש אזרחי מחוץ לבסיסי צה”ל נבחנת על רקע סביבת מגוריו ותחושותיו האישיות, ללא תלות באירוע אלימות. אירועים חריגים של פגיעה בחיילים ראויים להוקעה, ובמידת הצורך הם מועברים לטיפול משטרת ישראל, בנוסף לטיפול על ידי גורמי הפיקוד בצה”ל”.