תצפיתנית באוגדת עזה, רב"ט בוטה דאולטבקוב
דאולטבקוב בת 19 בסך הכל מאשדוד, עלתה לישראל בגיל 12 מקזחסטן. בוטה חלמה עוד בילדותה להתגייס לצבא ולתרום ככל יכולתה למדינה. כשנודע לה שהיא הולכת לשרת כתצפיתנית, התאכזבה תחילה עד שהגיעה לתפקיד וגילתה מה הוא באמת כולל.
בחודש שעבר הייתה בוטה במשמרת שהתחילה כמו כל משמרת רגילה, אך במהלכה, כאשר סרקה את גזרתה, הבחינה בזוג בני אדם חשודים המתקדמים לעבר שטח הארץ. היא לא נשארה אדישה, הקפיצה וכיוונה את הכוחות בשטח לעברם, שמצאו ועצרו אותם, וכך עזרה בסיכול חדירה של זוג חמושים לישראל.
"כשהתחיל האירוע לא חשבתי שהוא יתפתח, ובטח שלא חשבתי שאני אקח חלק בסיכול חדירה. נשמתי לרווחה כשהכוחות הגיעו אליהם. כשהם נמצאו חמושים הרגשתי כל כך משמעותית, הרגשתי גאווה בעשייה שלי ובאמת הבנתי למה התפקיד שלי כה חשוב".
מפקדת בחמ"ל בחטיבת יהודה, סג"מ עדן אפרתי
אפרתי, בת 20, משרתת כמפקדת מחלקה בחמ"ל התצפיות "חרסינה" בגזרת החטיבה המרחבית יהודה. חמ״ל "חרסינה" הוא חמ״ל האמון על אזור קריית ארבע וחברון, אזור מורכב שידע אירועים רבים במהלך גל הטרור.
"המטרה שלנו היא לעשות הכל כדי לשמור על חייהם של התושבים" מספרת עדן, ״יש לנו 35 חיילות שפועלות לילות כימים ומתצפתות על הנעשה בגזרה. במידה ועולה להן החשד כי מתרחש אירוע לא שגרתי, הן ישר מקפיצות את הלוחמים לנקודה ומהוות את העיניים שלהם עד לסגירת מעגל״.
"התפקיד של התצפיתניות הוא לדווח על מה שקורה בשטח, להקפיץ את הכוחות ולכוון אותם למקום הנכון בזמן הנכון. ברגע שהכוחות מגיעים הם יודעים מה לעשות. התצפיתניות כמובן מלוות כל פעולה וכל צעד מהחמ"ל. לעתים אנחנו מונעות פיגועים ברמה היומיומית, בין אם מדובר במחבלים שבכוונתם לפגע באזרחים ובין אם מדובר במחבלים שבכוונתם לפגע בכוחותינו״ מספרת, ״כשאנחנו שומעות בתקשורת שסוכל פיגוע בגזרת יהודה, אנחנו יודעות שזה גם בזכותנו וזו זכות עצומה". אפרתי מודה שלמרות כל הסטיגמות על התפקיד יש בו המון סיפוקים לאורך הדרך וממליצה לנערות להגיע ולשרת בו.
בקרית איסוף בגזרת סוריה, רב"ט מיכל לבנון
לבנון, בקרית איסוף (בקא״סית) בגזרת הגולן, משרתת בחמ״ל התצפיות ״סער״. לדבריה, כשקיבלה את השיבוץ, תגובתה הראשונה הייתה אכזבה. ימים ספורים לתוך התפקיד, היא הבינה שטעתה. בקורס בקריות האיסוף היא נחשפה לראשונה למשמעות התפקיד. מהרגע הראשון ידעה שהיא רוצה להגיע לגבול סוריה: ״המלחמה מעבר לגבול, ואנחנו - העין הפקוחה של תושבי הגולן", היא מספרת.
כמה דקות לפני שהתחיל אירוע ההיתקלות מול שלוחת דאע״ש ברמת הגולן היה נדמה שמדובר בעוד בוקר רגיל. בבת אחת הכול השתנה. כוח מגדוד הסיור של חטיבת גולני דיווח על ירי לכיוונו מצד חמושי הארגון שהדאא אל־ירמוכ, ארגון שנשבע לפני כשנתיים אמונים למדינה האסלאמית.
תוך שניות ״קפצה״ מיכל לנקודת האירוע וזיהתה חמושים מבצעים ירי לעבר הכוח. מהר מאוד הגיב הכוח באש, ואף ספג מספר פצצות מרגמה. מיכל תפקדה ״על פי הספר״ - זיהתה את האירוע, ניתחה אותו ודיווחה לכוחות בשטח על המתרחש.
לאחר האירוע, יש מסר שחשוב למיכל להעביר: ״זה לא מה שכולם חושבים. המשקפת של הלוחם בשטח היא אמצעי אחד, אבל כל לוחם ומפקד יודע שמערך איסוף שלם עומד מאחוריו. אפשר לקרוא לזה עיניים בגב - רואים הכל״.
בקרית איסוף בגזרת לבנון, רב"ט עמית אזוב
אזוב משרתת כבקא"סית בחטיבה המרחבית 300 (עוצבת ברעם). בזמן שעמית מתצפתת בגזרה הצפונית, אחותה התאומה ליאור משרתת בחטיבה המרחבית עציון, גם היא באותו תפקיד. השתיים חולקות חוויות משותפות בטלפון, בסופי שבוע ובכל הזדמנות שיש. עמית מספרת על האירוע המבצעי המשמעותי הראשון שבו טיפלה, ״זה היה במשמרת יום בשעות הצהריים ופתאום זיהיתי תזוזה חריגה. עברתי יחד עם הבנות על הנקודה וזיהינו שם רכב בתנועה סמוך לגדר.״ עמית דיווחה על המקרה והעבירה תיאורים מדויקים על הרכב שזיהתה לגורמי מודיעין ולמפקדים הרלוונטיים, שהמשיכו במעקב הנחוץ אחר הרכב והחשודים שבו. עמית מוסיפה "במהלך האירוע ואחריו הבנתי את האחריות הגדולה המונחת על כתפיי, הבנתי שאני באמת שומרת על הכוחות בשטח והכי חשוב, שומרת על גבולות המדינה".
תצפיתנית בגזרת מצרים, סמל ולריה גרמן
גרמן היא חיילת בודדה המתגוררת עם סבה וסבתה, יחד איתם עלתה ארצה מאוקראינה. עם הגעתה ארצה הבינה שאינה מחויבת בגיוס כי אין לה אזרחות, אך ולריה לא ויתרה, הסדירה את מעמדה בארץ והתגייסה לצה"ל כדי לשרת את המדינה. בסיום הקורס, שובצה ולריה בגדוד האיסוף "איתם", קרוב מאוד לעיר אילת. כבר במשמרת הראשונה שלה, סייעה ולריה בזיהוי של מסתננים ארצה. אמנם ולריה היתה עדיין חדשה אך תפקדה כראוי ובזכות הזיהוי המקדים שלה סיכלה חדירה פוטנציאלית. ולריה מספרת ״האירוע גרם לי להבין עד כמה אני משמעותית.״ היום, חודשים ספורים לפני שחרורה של ולריה, לאחר שכבר חפפה חיילות רבות לתפקיד, היא מספרת בגאווה שאם הייתה חוזרת ליום בו קיבלה שיבוץ, לא הייתה משנה דבר.
