קשה מאוד לעכל את הכרעת הדין שקבעה השבוע כי החייל היורה אלאור אזריה הוא עבריין מורשע באחת העבירות החמורות ביותר בספר החוקים של מדינת ישראל - הריגה. לדעתי, שאלת החנינה הופכת לאופציה הטובה ביותר עבורו, הרבה יותר טובה משאלת הערעור. אילו הייתי אזריה, הייתי מבקש מהרס"ר של בסיס נחשונים, שבו הוא מרצה מעצר פתוח, בלוק כתיבה צהוב ועט ויושב לכתוב את המילים הבאות.
"בהצדעה לכבוד ראש המטה הכללי ומפקד פיקוד המרכז, אני, סמל אלאור אזריה, מבקש להביע צער מעומק הלב על ביצוע הירי ביום ה-24 במרץ 2016 בתל רומידה בחברון. במעשי חשבתי כי אני פועל נכון, אולם היום - לאחר עשרה חודשים ומשפט קשה שגרם לי, למשפחתי ולצה"ל נזק רב - אני מבין כי פעלתי בניגוד לרוח צה"ל ובניגוד לכל הערכים שעליהם התחנכתי בבית ובצבא שאליו התגייסתי. אני מבקש סליחה ומחילה על המעשה שהביא לשסע עמוק בחברה ומבין את ההשלכות של הכדור שיריתי ושהרס את חיי ואת חיי בני משפחתי. רגע לפני ההחלטה על גזר הדין, ביקשתי מבני משפחתי לחדול מהכנת הערעור, ולכן אני פונה אליכם, מפקדי, שתחונו אותי על טעותי. אני מבקש שתגלו רחמים כלפי וכלפי משפחתי, שחינכה אותי לציונות ולאהבת הארץ. אם תחליטו שלא לחון אותי, אקבל כל עונש שיפסוק בית הדין הצבאי וארצה את עונשי כמו חייל, כמו הלוחם שלימדתם אותי להיות. בכבוד רב סמל אלאור אזריה".
אם מכתב שכזה יונח בימים הקרובים על שולחנם של מפקד פיקוד המרכז והרמטכ"ל, יש לאלאור סיכוי גבוה לסיים את הפרשה עם הנזק המזערי ביותר. הצעתי אתמול את הנוסח לאחד מבני המשפחה של אלאור במהלך שיחה עמו. הוא דחה את הנוסח ואת המהלך ותלה את תקוות המשפחה ואת תקוותו של אלאור בעו"ד יורם שפטל ובערעור שיוגש. יכול להיות שהערעור יתקבל, אך צריך לומר שהסיכוי לכך נמוך עד אפסי. הכרעת הדין שנכתבה על ידי הרכב בית הדין הצבאי עטפה את כל טענות ההגנה - ופשוט ריסקה אותן אחת לאחת. כדי לזכות בערעור צריכים בהגנה לשלוף שפן מהכובע, וכרגע נדמה שכל הכלים שברשותם כבר הוצאו מן הארגז ושהערעור יכיל מחזור של אמירות שבית הדין כבר שמע ופסל. אם טובת אלאור לנגד עיניהם, שישלחו לו בלוק צהוב ועט. אחרת הוא צפוי למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח, וגרוע מכך - עם אות קלון על מצחו.