בצה"ל הכריזו על מלחמת חורמה בתופעת החיילים העוצרים טרמפים. "אין כאן ססמאות ריקות", מסביר מפקד משטרה צבאית השרון, סרן בר גרמן (24), הממונה על מבצעי האכיפה הסמויים והגלויים נגד חיילים המנסים להתנייד בטרמפים באזורי השרון ובשומרון, "הפעילות שלנו היא מצילת חיים ומונעת את האבידה הבאה".
במשטרה הצבאית מגדירים את האירוע הקשה שבו נחטפו ונרצחו ביוני 2014 שלושת תלמידי הישיבה נפתלי פרנקל (16), איל יפרח (19) מאלעד וגיל־עד שער (16) מטלמון בידי מחבלי חמאס מחברון "אירוע מכונן", שבדיעבד הגביר את המודעות לסכנות שבעצירת טרמפים. אומנם גם לפני האירוע הטרגי שהוביל למבצע צוק איתן ברצועת עזה אכפו בצה"ל את האיסור על נסיעה בטרמפים, אבל מאז מציאת גופותיהם של השלושה הלכו והתעצמו פעולות האכיפה וההסברה, הן מצד אנשי המשטרה הצבאית והן מצד מפקדים ביחידות. הללו משוחחים עם החיילים על הסכנות הטמונות בנסיעה בטרמפים ועל החששות הכבדים מפני חטיפה לצורכי מיקוח.
יש לציין שהתחבורה הציבורית הדלילה ביהודה ושומרון הפכה את הנסיעה בטרמפים לחלק מתרבות התנועה של הישראלים, בעיקר הצעירים שבהם. לצה"ל אין כל סמכות לאסור על אזרחים לעלות על טרמפים, כמו במקרה של שלושת תלמידי הישיבה, אולם הוא אוכף בחומרה כל ניסיון של חייל להגיע ליעד באמצעות טרמפ, הן בתוך תחומי הקו הירוק והן ביו"ש. אומנם טרמפיאדות ותחנות אוטובוס בצמתים מרכזיים ביו"ש מאובטחות מחשש לפיגועי דריסה או חטיפה, אבל גם מתחת לאף של המאבטחים עלול רכב הנושא לוחית רישוי ישראלית, חוקית או מזויפת, לעצור ולאסוף חיילים אל יעד שסופו מי ישורנו.
ואכן, רק בשנת 2016 נרשמו על ידי שוטרי המשטרה הצבאית כ־80 דוחות נגד חיילים שניסו לעצור טרמפ או שנכנסו לרכב שאינו מוכר להם. "מבחינתנו, גם הושטת יד לעצירת הטרמפ היא עבירה. נגד החייל שמושיט את ידו נרשם דוח, והוא יישפט ביחידה שלו", מבהיר סרן גרמן.
גם ביטחון שדה בתמונה
משטרה צבאית השרון עורכת בכבישים שמונה מבצעי אכיפה בשנה נגד תופעת החיילים המנסים לעצור טרמפים, הן בתחנות האוטובוסים והן בטרמפיאדות. "חטיפות דמה", הם מכנים את המבצע הזה. בו בזמן נערכים מבצעי אכיפה דומים גם על ידי המרחבים הנוספים של המשטרה הצבאית בכל רחבי הארץ. התלווינו השבוע למבצע כזה של חוליית משטרה צבאית בכבישי יו"ש. ניסיונם בשטח הפך את חברי החוליה למעין "רדארים אנושיים" המסוגלים לאתר ממרחק רב חיילים שעלולים לנסות להגיע ליעדם באמצעות טרמפ עם נהג וכלי רכב לא מוכרים, שלא לומר מפוקפקים.
כל מבצע אכיפה שכזה נמשך כשבוע, והימים "הלוהטים" הם כמובן ראשון וחמישי, כשחיילים רבים יוצאים לחופשות סוף השבוע או חוזרים לבסיסיהם. כל מבצע מתואם עם משטרת ישראל. "אנחנו עורכים סיורים גם בקרבת יישובים ערביים בשטח ישראל, למשל באזור קלנסווה בשרון, ובעצם בכל מקום שבו חיילים נוהגים לעצור טרמפים", מסביר סרן גרמן. "אנחנו גם עוצרים ומבצעים תצפיות במקומות שבהם חיילים נוהגים לעצור ולשתות ולאכול, כמו מפגש הבקעה, מסוף אורנית ובתוך יישובים גדולים. כבר נתקלנו במקרים שבהם חיילים ניסו לעצור טרמפ בתוך העיר אריאל".
כל חוליית "לוכדי טרמפיסטים" מורכבת משלושה־ארבעה אנשי צוות: מפקד בדרגת קצין או נגד, חייל הלבוש במדי צה"ל וצעיר (לעתים שניים) שבימים כתיקונם משרת בתפקידי בילוש במשטרה הצבאית, ואשר במהלך המשימה יושב ברכב בבגדים אזרחיים. "לעתים מצטרפת לפעילות בחורה בבגדים אזרחיים, כי ההסוואה חייבת להיות מושלמת", מוסיף סרן גרמן.
הרכב החוליה אינו קבוע כדי להקשות על החיילים לחשוף את מבצע האכיפה. הם נוסעים בכבישי השומרון, בין מסוף אורנית לצומת תפוח, ולעתים אף עד צומת הבקעה. כשהם מתקרבים לתחנות אוטובוס, לטרמפיאדות או לצמתים שבהם נראים מרחוק חיילים עומדים, הם מאיטים ומתחילים לסרוק את השטח. אם אחד החיילים "נופל במלכודת" ומנסה לעצור את כלי הרכב בהושטת יד, הוא ימצא את עצמו תוך שעות ספורות נשפט ביחידה שבה הוא משרת על ידי קצין בדרגת אל"ם, והוא צפוי לעונש כבד, החל מריתוק לבסיס וכלה במחבוש בפועל, "תלוי בנסיבות של כל אירוע", מדגיש סרן גרמן, "אבל אין כאן פשרות, כי מדובר בהצלת נפשות".
מהו הקו האדום מבחינתכם?
"מבחינתנו, העבירה היא מרגע שהחייל מושיט את היד לעצירת הטרמפ, ואז הרכב שלנו עוצר לצדו של אותו חייל ומתחיל להתנהל איתו דו־שיח. קודם כל אנו שואלים את החייל: 'לאן אתה צריך להגיע?'. כשהוא משיב, אומרים לו: 'מצוין, אנחנו נוסעים לשם, בוא, תעלה'".
וברגע שהוא עולה לרכב שלכם, מסתיימת מבחינתכם המשימה?
"לא בהכרח. תלוי בסיטואציה. האנשים בחוליה מתחילים לדבר ולדובב אותו, כדי לבדוק אם הוא מספר דברים מסווגים על שירותו, שיש בהם פגיעה בביטחון המדינה. היו לנו כבר מקרים שבהם מלבד העמדה לדין על עצם העלייה לטרמפ, אותו חייל הועמד לדין גם על עבירות של ביטחון שדה".
המפקד הכחיש שנתן אישור
באופן אישי, נתקל סרן גרמן מתחילת השנה בשלושה מקרים של חיילים שניסו לתפוס טרמפ בניגוד לפקודות מטכ"ל. המקרה החמור ביותר, לדבריו, היה של חיילת המשרתת בחיל האוויר, שניסתה לתפוס טרמפ ליד מסגד בכפר פלסטיני, לא הרחק מבסיס חטיבת אפרים. "היינו בנסיעה באזור, וכשראיתי אותה מרימה יד לטרמפ ממש לא האמנתי. שאלתי אותה מדוע היא מסכנת את עצמה, והיא ניסתה להסביר שנתקעה בלי תחבורה ציבורית וקיבלה אישור מהמפקד שלה. כששאלנו את המפקד שלה, הוא הכחיש מכל וכל כי נתן לה אישור לזה. בסופו של האירוע הסענו אותה לביתה ביישוב ביו"ש, ובמקביל היא קיבלה דוח לשיפוט ביחידה שלה".
ומה קרה בשני המקרים הנוספים?
"בציר 57, ליד כפר יונה בואכה טולכרם, חייל עלה על טרמפ והסביר שלא רצה לחכות לאוטובוס. הוא ניסה להטעות אותנו כשהיה בלבוש בחצי אזרחי - גופייה אזרחית ומכנסיים צבאיים. אחרי שעלה לרכב הוא טען שהושיט יד, אבל לא ניסה לעצור טרמפ. במקרה השלישי, חייל יצא הביתה וניסה לעצור טרמפ סמוך לצומת גלילות ולכביש החוף. הוא לא הספיק לעלות על הרכב שלנו, אבל מבחינתנו הוא עבר עבירה כאשר ניסה לעצור את הטרמפ".
מה תגיד לחייל שטוען, ובצדק, שאין תחבורה ציבורית טובה או הסעות לבסיס שלו, ושלכן הוא מעדיף לעצור טרמפים ולא להתייבש שעות בהמתנה לאוטובוס?
"מבחינתנו, עדיף שיחכה עוד שעה לאוטובוס מאשר ינסה לעצור טרמפ ולסכן בכך את עצמו וגם אחרים. יש כאן סיכון חיים מול המתנה. קודם כל הבטיחות, קודם כל חיי אדם. אני מבין את המצוקה בנושא ההסעות לחיילים, אבל אני מופקד על נושא האכיפה".
נתקלת בעבר במחבלים שהתחזו?
"בוודאי, היו כמה מקרים כאלה. מחבלים יכולים להשיג ביגוד צבאי ולהתחזות לחיילים. היו גם מקרים שבהם מחבלים התחזו לאנשים דתיים".
חטיפת שלושת הנערים ביוני 2014 גרמה לשינוי בגישה?
"הייתי אז מ"פ במתקן שומרון, והובאו אליו עצירים פלסטינים ממבצע 'שובו אחים' שנערך בעקבות החטיפה. הרגשתי מקרוב את תוצר הלוואי של החטיפה והייתי מעורב, גם ברמה הרגשית. האירוע הקשה היווה ערך מוסף לאכיפה נגד נסיעת חיילים בטרמפים. מאז יש עדיין חיילים שממשיכים לעצור טרמפים, אבל הרבה פחות מאשר בעבר. יש יותר מודעות. אני שמח מאוד כשאני יוצא למבצע ולא תופס אף חייל מנסה לעצור טרמפ".
רוב ברור לחיילים בסדיר
במקרים לא מעטים, חיילים מנסים להערים על ציידי הטרמפיסטים - למשל לובשים בגדים אזרחיים ואז עוצרים טרמפים. לאנשי המשטרה הצבאית יש כבר סימנים לאתר מתחזים שכאלה. "ישנם סממנים צבאיים שאי אפשר לפספס, כמו תיק ירוק גדול, נשק או נעליים צבאיות קשורות", אומר סרן גרמן. "היה לנו מקרה שתפסנו חייל לבוש בביגוד אזרחי עוצר טרמפ, אבל קשה לעלות על כולם. אם חייל ייסע רק בבגדים אזרחיים וללא סממנים צבאיים - אין לנו אפשרות לדעת".
ומה עם אזרחים שעוצרים טרמפים?
"למרות שאין לי סמכות אכיפה נגדם, זה מקומם ומעצבן. קורה לא פעם שאני עוצר ליד צעירים העוצרים טרמפים, מדבר איתם בצורה חברית ומנסה להסביר להם עד כמה זה מסוכן".
כקצין במשטרה צבאית, איך התחושה לשרת בחיל שהדימוי שלו הוא של שטינקרים שרושמים דוחות לחיילים על הופעה ועצירת טרמפים?
"בציבור שומעים רק על מצ"ח, המשטרה הצבאית החוקרת, אבל זה לא הכל. חיילי המשטרה הצבאית מבצעים משימות חשובות ומורכבות, והייתי שמח אם היו מכירים אותה טוב יותר. רק לאחרונה נחשפו הלוחמים שלנו ביחידת המעברים, וכולם התרשמו מהעבודה החשובה שהם עושים. יש לנו גאוות יחידה".
ואיך החיילים מתייחסים אליכם?
"אלה שיודעים את מה שאנחנו עושים, מכבדים ופוחדים".
ראש ענף מבצעים במשטרה הצבאית, סא"ל יובל ימין, מדגיש שהאכיפה נגד נסיעת חיילים בטרמפים מצויה בסדר עדיפות גבוה, וכך זה יימשך גם בעתיד. "אומנם קיימת יותר מודעות בקרב החיילים ורואים מגמת ירידה בניסיונות לעצור טרמפים, אבל חייבים להמשיך בפעילות המשולבת של הסברה ואכיפה, גלויה וסמויה", הוא מדגיש. "חידדנו את שיתוף הפעולה עם יחידות צה"ל השונות, ואנו מעניקים תשומת לב רבה להגברת המודעות ולהסברה, גם בקורסים של מפקדים, על הסכנות הטמונות בנסיעה בטרמפ".
ואיך אתה מתייחס למפקדים שמאשרים לחיילים שלהם להגיע הביתה בבגדים אזרחיים, כדי שיוכלו לעצור טרמפים?
"קשה לי להאמין שזה קורה, אבל אם כן, זה חמור מאוד. אם מפקד נותן אישור כזה, הוא לוקח סיכון ועלול לשאת בתוצאות. אבל אין לנו בשטח יכולת להבדיל בין אזרח לבין חייל הלבוש בביגוד אזרחי".
מהו הפרופיל של החייל שמנסה לתפוס טרמפים משרת בסדיר, בקבע או במילואים?
"לאנשי קבע יש בדרך כלל רכב מהצבא והם לא צריכים לעצור טרמפים. מילואימניקים מגיעים ברכבים פרטיים, כך שבדרך כלל מי שעוצרים טרמפים הם חיילים בסדיר".
במשטרה הצבאית נאלצים להתמודד עם הקדמה הטכנולוגית שעלולה לסכל את ניסיונות האכיפה, למשל אפליקציית הרכב השיתופי של ווייז, שמאפשרת לנהגים ולנוסעים לקבוע נסיעה משותפת באמצעות פייסבוק ווואטסאפ. לסא"ל ימין יש דיעה ברורה בנושא: "כל מי שמושיט יד לרכב לא מוכר מבצע עבירה. נקודה. עד היום לא נתקלנו במקרים שבהם הנסיעה המשותפת נעשית באמצעות ווייז, אבל הטכנולוגיה מתקדמת ונצטרך לחדד את הנהלים. המסר שלנו ברור: לחיילים אסור לעצור טרמפים, ואם מזמינים רכב שלא מכירים באפליקציה - זו עבירה".