אלברט סודאי, מהבודדים שהתריעו לפני מלחמת יום הכיפורים כי מצרים מתכוונת לצאת למלחמה, הלך לעולמו בגיל 88. הוא נולד למשפחה מכובדת ומלומדת בשנת 1931 וגדל בבגדאד שבעיראק. בגיל צעיר עלה ארצה וחווה קשיי קליטה רבים ואת ההקמה של המדינה. למרות הקשיים התגייס סודאי לצה"ל והצטרף כאזרח עובד צה"ל לחטיבת המחקר באמ"ן, שבה היה בין השאר אחראי על זירת מצרים.
בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור הוא זיהה סימנים רבים שהעידו על הכוונה של המצרים לצאת למלחמה. מספר ימים לפני פרוץ המלחמה קרא מאמר של העיתונאי והעורך חסנין הייכל באל אהראם שבו כתב על משפחת חקלאים מצרית פשוטה. כשאבי המשפחה נפטר החלה מלחמה גדולה ומרה בין היורשים שכל אחד מהם לא היה מוכן לוותר אפילו על פיסת קרקע קטנה שהוריש האב.
סודאי פירש את הסיפור כרמז לכך שנשיא מצרים אנואר סאדאת, שמוצאו במשפחת איכרים פשוטה, לא יוותר על אדמת סיני. מן המאמר שהצטרף לסימנים מעידים אחרים הוא הגיע למסקנה הנחרצת שהמלחמה בפתח. למרות הניסיונות וההתעקשות הרבה שלו לשכנע את צמרת המודיעין הישראלית, ובראשה ראש אמ"ן אלי זעירא, שהמלחמה בפתח, לא הקשיבו לו.
לאחר המלחמה עבר לשרת במוסד. במהלך עבודתו במוסד חיבר מסמך הערכה שקבע כי פני הנשיא סאדאת לשלום. ואכן לאחר שלושה חודשים פנה הנשיא המצרי לראש הממשלה מנחם בגין והציע לעשות שלום.
אלברט סודאי הותיר אחריו שלושה ילדים ושבעה נכדים.