הגורל המשותף של ערן וירמי: שניהם נקראו על שמות דודיהם שנהרגו בעת שירותם הצבאי, ושניהם נהרגו באסון המסוקים ב־4 בפברואר 97', שנהרגו בו 73 לוחמים ואנשי צוות כשעשו את דרכם אל מוצבי "דלעת" ו"בופור" שבדרום לבנון.



סגן ערן פרץ (22) ז"ל נשא את שמו של דודו (האח של אמו) סגן ערן כהן ז"ל, שהיה נווט מטוס קרב מסוג פנטום ונהרג במלחמת יום הכיפורים באזור הדלתא של הנילוס. רק לאחר 22 שנים נמצאו שרידי גופתו והובאו לקבורה בקיבוץ דגניה.



ערן פרץ נולד בשנת 75', הילד הרביעי במשפחתו, שמנתה חמישה אחים. "התלבטנו איך לקרוא לו, כי הדוד היה אז עדיין נעדר. החלטנו בסופו של דבר לקרוא לו ערן ובמרשם התושבים בטבריה הוספתי לו את השם חי", מספר האב איתן פרץ, שהיה בין מחברי מילות השיר "עין גדי". פרץ התגייס לחטיבה 188 ברמת הגולן ונהרג כאמור באסון המסוקים. "לערן הייתה מוטיבציה גבוהה. הוא היה תמיד מאוד מיוחד, ערכי, צנוע ואנושי", אומר האב.



ההתמודדות עם האובדן הקשה נמשכת ואף מתעצמת כל העת. "עם השנים ערן הפך להיות חלק ממני. הוא הופיע לי במקומות לא צפויים", מספר איתן. "התחושה קשה מאוד. יש לנו במשפחה שני חללים, ובן דוד של ערן התעוור במלחמת לבנון השנייה", הוא מוסיף בכאב.



החלל השני באסון המסוקים, שנקרא על שם דוד שנפל, היה ירמי כהן. "אח שלי, ירמיהו, שהיה לוחם בצנחנים, נהרג בשנת 1970 בקרב עם מחבלים בבקעת הירדן", מספרת האם בת שבע, שבמשך שנים רבות עבדה כאחות בבית החולים שיבא בתל השומר. "ירמי נולד בשנת 73', שבועיים לפני מלחמת יום כיפור. כל כך אהבתי את אחי ואמרתי לאחר הלידה – אחי נולד מחדש", היא מספרת בקול חנוק מדמעות – "לאמא שלי היה קשה לקרוא לו בשם של הבן שלה שנהרג. היא קראה לו כל הזמן מותק וחמוד".



"הייתי גאה מאוד בבן שלי. בכיתה ח' הוא פתאום אמר לנו 'אני הולך לפנימייה ורוצה להיות קצין'. התפללתי שלא יתקבל. נורא פחדתי. אבל אחרי שקיבלו אותו, הוא היה הכי מאושר. ירמי היה ילד מקסים, ילד טוב וכל הזמן דאגתי ופחדתי".



בת שבע מוסיפה: "ניסיתי לשכנע אותו שלא יתגייס ליחידה קרבית, אבל זה לא עזר. נכנעתי. ירמי התגייס לשריון ואחרי זמן קצר הלך לקורס קצינים. הוא הדריך בבה"ד 1, אבל רצה לחזור לגדוד". לדבריה, בנה לא היה אמור לעלות ללבנון. "היו צריכים מפקד פלוגה בלבנון וביקשו מירמי לעלות ללבנון רק לכמה ימים. אבל אז קרתה התאונה הנוראה".



לדבריה, "כל הזמן אני חיה עם השכול. מאוד קשה לי. כל דבר מזכיר לי את ירמי. עד היום יש לי את המדים שלו. כשאני מאוד מתגעגעת – אני מדברת איתו. לפחות יש לי עוד שתי בנות נשואות ואני נשענת גם עליהן. יש לי רגעים של אושר איתם ובן זוג מדהים שלא עוזב אותי לרגע".



"לאחר טקס הזיכרון אני נוסעת לבתי, שמתגוררת עם משפחתה בניו יורק. אני לא יכולה לצאת למסיבות. הכאב מלווה אותי כל הזמן", היא מסכמת בעצב.