אלא שבעיניו, מדובר רק בצעד ראשון. ברגיל מצביע על כך שהמהלך מתמקד בעיקר ברחפנים תוקפים, בעוד שתחומים אחרים עדיין נשענים על יבוא. "הצעד הבא צריך להיות להוסיף למשוואה גם רחפנים ישראליים בכל מה שנוגע לגילוי ותצפית", הוא אומר, ומדגיש כי מדובר ביכולות קריטיות לא פחות.
"אנחנו לא באמת יודעים מה יש שם"
הסיבה לכך, לדבריו, אינה רק כלכלית או תעשייתית, אלא בעיקר ביטחונית. "כשאנחנו מקבלים רחפנים כאלה מחו"ל, בין אם זה מהמזרח או ממקומות אחרים, אנחנו לא באמת יודעים מה יש שם", הוא אומר. גם ניסיונות לבקר ולנקות את המערכות אינם מספקים פתרון מלא. "אפילו אם עשינו להם עיקור של האלקטרוניקה, אנחנו לא באמת יודעים מה שם", הוא מוסיף, ומסביר כי מורכבות המערכות מקשה על שליטה מלאה בכל רכיב וזיכוי מלא של הרחפן.
"לא היינו רוצים שממשלות זרות יהיו חשופות לכל מה שאנחנו מצלמים", הוא מוסיף, ומציין כי מדובר גם בתחום שבו כבר פועלות חברות ישראליות. "למשל לנו בפורטפוליו יש את חברת אירוסול, שמייצרת את ה-AeroSentinel – רחפן הגילוי והתצפית הכי שקט בעולם".
סוגיית הרחפנים מתחברת כמובן לדיון הרחב יותר על עצמאות טכנולוגית. לא רק בשאלה איפה מייצרים, אלא גם בשאלה עד כמה ניתן לסמוך על מערכות שמקורן מחוץ למדינה. עבור תחומים מסוימים, ובעיקר כאלה שנמצאים בליבת הפעילות המבצעית, ברגיל סבור שהתשובה ברורה. "זה צריך להיות אינ-האוס", הוא מסכם. "אנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו מקבלים – ואנחנו לא רוצים לגלות את זה ביום פקודה".
התרעות פיקוד העורף