אברהם הסלוניקאי | נתן זהבי

1

2

הדירה הקטנה בת שני החדרים ופינת האוכל נראתה מוזנחת. בכיור נערמו כלים מלוכלכים, מהטרנזיסטור המיושן שעל השולחן נשמעו שירים איטלקיים משנות ה־60, ואברהם זמזם את "אמורה סקוזאמי", עצם את עיניו, נזכר ביום שבו פגש את אסתר, והביט במבט מלא געגועים על תמונתה שניצבה על השולחן.

זה היה בכינוס של יוצאי סלוניקי במועדון במרכז תל אביב. הוא ישב עם כמה ידידים וסיפר להם שקיבל עבודה ככרטיסן בחברת דן, דבר שגרם לו אושר רב. כשהצית סיגריית "אל על" והחל לסלסל את העשן, ניגשה אליו אישה צעירה מהשולחן הסמוך ושאלה אותו בנימוס אם הוא מוכן להתרחק קצת עם הסיגריה מכיוון שהיא חולת אסתמה והעשן גורם לה לחוש ברע. אברהם כיבה את הסיגריה.

כעבור דקות, כשאורח חדש הצטרף לשולחן והצית סיגריה, הוא ביקש ממנו לכבות אותה כי זה מפריע לגברת בשולחן הסמוך. כשהציץ לכיוון שלה, הבחין שאסתר מביטה לעברו וקדה קידה קלה לאות תודה.

מאוחר יותר, כשהשמיעו מוזיקה לריקודים, הוא אזר עוז והזמין אותה לרקוד, דרך לה כמה פעמים על הנעל מרוב התרגשות וננזף על ידה, כי זו הפעם הראשונה שנעלה נעליים חדשות מאז הגיעה לארץ. התפתחה ביניהם שיחה, שבה התברר להם שגרו לא רחוק זה מזה בילדותם. כשהסתיימה המוזיקה הם ישבו ליד שולחן צדדי.

אברהם ניגב את הדמעה שבצבצה בעינו וליטף בהרבה אהבה את תמונתה של אסתר בידיו הרועדות. בעזרת הליכון נע באיטיות לכיוון השירותים, בקושי פתח את הכפתורים וחיכה דקות ארוכות עד שהצליח להוציא מעט שתן, וגם זאת בכאבים עזים, שגרמו לו להשמיע גניחות כאב קשות. הוא הציץ במראה שליד האסלה ושטף יד אחרי יד, כשהיד הפנויה אוחזת בכיור.

32 יום עברו מאז מתה אסתר בייסורים בבית החולים איכילוב ולא היה לו כל רצון להתגלח. הגילוח הפך בשבילו למבצע מסובך, ובפעמים האחרונות שהתגלח הוא חתך את פניו בגלל הרעידות שהלכו והחמירו.

מאז שנפטרה החל שוב לעשן. הוא ידע שזה מזיק לו, אבל כבר לא היה לו אכפת. 32 יום הוא לא יוצא מהבית, העובדת הסיעודית באה כל יומיים לשעתיים־שלוש, מסדרת קצת את הבית, עושה לו קצת קניות של דברי מזון בסיסיים ומביאה לו את הדואר מהתיבה.

כשסיפר על כך לאסתר, נצצו לו העיניים. היא סיפרה לו שטרם מצאה מישהו מבין קרובי משפחתה, מלבד בת דודה אחת. הוא אחז בידה ואמר לה שזה לא ייאמן כי גם הוא לא מצא שום קרוב משפחה, מלבד בת דודה אחת. בשיחה הזאת, כשנפתח אליה יותר, סיפר לה כי המפלצת מנגלה עיקר אותו וכרת את אחד מאשכיו.

מאותו ערב הם לא נפרדו. נישאו בטקס צנוע בהשתתפות כמה ידידים מיוצאי סלוניקי, כמה נהגים וכרטיסנים וכמה חברות של אסתר, שעבדה כגננת בגן ילדים.

בשנה הראשונה לנישואיהם גרו בחדר ששכר אברהם בשכונת שפירא בדירה של איציק יעקובי, כרטיסן שעבד איתו. לחדר הייתה כניסה נפרדת ומטבחון קטנטן, השירותים היו בחצר, ופעמיים בשבוע היו מתקלחים אצל יעקובי. הסידור הזה לא היה נוח, ואברהם לקח יוזמה והחליט לרכוש דירה בת שני חדרים קטנים ביד אליהו, אחרי שבמקום העבודה הסכימו לתת לו הלוואה שאותה יחזיר בריבית מדי חודש ממשכורתו.

כניצול שואה שהפך נכה בעקבות הטיפולים האכזריים שעבר, היה אברהם זכאי לפיצוי, אך הוא נשבע שלא ייגע לעולם בכסף של הגרמנים הארורים.

אברהם התעורר מהחלומות הנוסטלגיים לקול נפץ הזכוכית של כוס התה, שנפלה על הרצפה. הרגעים האלו, שבהם שחזר פעם אחר פעם את מסכת חייו והחיים הממושכים והנעימים שלו עם אסתר, היו רגעי חסד עבורו. שוב נשמט ראשו על השולחן, ושוב חזר אל הימים היפים שבהם היו יוצאים לרקוד, מדי פעם לאכול במסעדה יוונית טובה. הוא חייך לעצמו כשנזכר איך הפתיע את אסתר כשקנה פטיפון ותקליטים ביוונית ושניהם רקדו בבית, ופעם אחת אפילו החליטו להגזים ושברו כמה צלחות תוך כדי ריקוד, כמנהג היוונים.

עם השנים חלה הידרדרות במצבו הבריאותי של אברהם. הוא יצא לפנסיה ועבר טיפולים רפואיים שניסו להקל עליו את הייסורים. גם אסתר פרשה מעבודתה, ושניהם ניסו להקל את החיים זה של זה. צפו יחד בטלוויזיה, מדי פעם הלכו לבית של אחד מידידיהם המועטים למפגשי משחק רמי של יום שישי.

בת דודתה של אסתר נפטרה, ובת הדודה של אברהם הייתה נוהגת לצלצל פעם־פעמיים בחודש, ולקראת החגים לשאול מה נשמע ולאחל חג שמח.

כשאסתר לקתה בדלקת ריאות קשה, אברהם ישב לצידה, ולא מש ממנה בבית החולים. אף שסבל מכאבים עזים ונאלץ להשתמש במשככי כאבים, הוא לא אפשר לה לעסוק בשום דבר בבית; עשה קניות, ניסה לנקות את הבית, לשטוף כלים ולכבס במכונת הכביסה שרכש בתשלומים.

מצבם הלך והידרדר, והם שכרו עוזרת, שתבוא לעשות את עבודות הבית. אברהם פנה לביטוח הלאומי לבקשת עזרה, וכשבאו נציגי המוסד לבדוק את מצבם והם נתבקשו לבצע פעולות כמו נעילת נעל, הסרת בגדים ולבישתם, התביישו בני הזוג להיראות כאומללים, וגייסו את מעט הכוחות שלהם כדי לבצע את הפעולות שנתבקשו. בקשתם נדחתה.

כשהחמיר מצבה של אסתר, ניסה אברהם שוב להשיג עובדת שתעזור לאסתר להתלבש ולהתקלח ושתצא איתה לטייל כי גם אברהם עצמו איבד את היציבות, ונאלץ להשתמש בהליכון ששאל מ"יד שרה".

התשובה לפנייה השנייה מביטוח לאומי בוששה להגיע. אסתר אושפזה שוב, ואברהם מצא את עצמו יושב לצידה עד שהחזירה נשמתה לבורא. כשחזר הביתה מצא מכתב של הביטוח הלאומי שבו מודיעים לו שמצבה של אשתו אינו כה קשה ולא מצדיק מתן סיוע של כוח עזר. אברהם הזועם ישב ליד השולחן והצית בידיו הרועדות את המכתב.