בשעה 10:00 בבוקר הכנסייה בעיירה המנומנמת בנברסקה כבר הייתה מלאה עד אפס מקום. בשורה הראשונה ישבו נציגי מערכת הביטחון הישראלית, כשהם אוחזים בקופסה ולצידה דגל ישראל. בתוכה שכבה מדליית האחים לנשק, שמשולבים בה מגן דוד וכוכבי הדגל האמריקאי.
באי המקום ערכו את הטקס השבועי, ובסופו הוענקה אותה מדליה ישראלית להוריו של חייל אמריקאי שנהרג במלחמת שאגת הארי. הוא נולד וגר במרחק של יותר מ-5,000 מייל מתל אביב ומעולם לא ביקר בישראל, אך נלחם ונפל במלחמה למענה. דגל ישראל והמדליה יונחו בפינת הזיכרון המיוחדת בבית הוריו.
הטייסים יושבים על כיסאות מפלט, שהם סוג של רקטה שתירה אותם אל מחוץ למטוס בחלקיק שנייה, ועל הכיסאות יושבים אנשי הצוות עם ציוד מיוחד לגופם, ובתוכו גם מכשיר קשר וציוד הישרדות למקרה הצורך, כך שהכיסאות משדרים את מיקומם עד הגיעם אל הקרקע.
מצדיעים לכם
אלפי ורבבות חיילים אמריקאים לחמו מול איראן לצידה של ישראל במאבקה הצודק. מרביתם לא היו כאן מעולם ואינם יהודים. אבל הם נלחמו איתנו ואמרו בתדריכים המשותפים כי לא ישאירו איש מאחור במשמרת שלהם. אנחנו כמוהם. האמירה הזאת מאוד מרגשת כאשר היא נשמעת באנגלית בדרך מזרחה ביחד, והפעילות המשותפת הייתה מעבר לכל דמיון – תוקפים, צדים ומתדלקים, שותפים למאמצי חילוץ ומחזיקים אצבעות זה לזה. מלחמה כזו לא הייתה מעולם.
טוב יעשו נבחרי הציבור שלנו אם יביעו באופן רשמי הערכה סמלית וראויה לאותם חיילים אמריקאים שנפלו במלחמה להגנת מדינת ישראל ולשינוי האזור כולו. משהו צנוע בדמות אות ייחודי ודגל שיימסרו בתיאום עם האמריקאים למשפחות הנופלים, וסיכה לכל חייל וחיילת שהשתתפו במערכה החשובה והממושכת הזו. כך נוהגים בשותפים למאבק שלך, כך נוהגים באחים לנשק.
ומילה אחת גם על עצמנו. בכל פעם שאנו מותחים ביקורת על שותפינו – צודקת ומעמיקה ככל שתהיה – זכרו את אותן משפחות בנברסקה ובמקומות אחרים ששולחות את בניהן ובנותיהן להילחם לצד השותפה במזרח התיכון. זכרו את המאמץ ואת אלפי הגיחות והשמדת התשתיות הצבאיות, אלו שמהן נורו טילים על תל אביב ולא על ניו יורק – ועטפו כל ביקורת בממלכתיות הנדרשת ובכבוד הענק הראוי.
הפסקה הבאה מיועדת לאותן משפחות ולאותם חיילים אמריקאים. מקווה ומאמין שיהיה מי שיתרגם עבורם:
חג הפסח מאחורינו, והיציאה מעבדות לחירות מסופרת בו בכל שנה מחדש. זו העת לצאת, גם קצת מעצמנו, להעניק לסובבים ולכבד את השותפים. זה לא הופך אותנו לפחות ביקורתיים. כי החיים בישראל נראים לעיתים כמתחלקים בין הנס הגדול לשחור בלי סוכר – והאמת תמיד נמצאת באמצע.
התרעות פיקוד העורף