הישרדות כמשחק סכום אפס
תפיסה זו הופכת את המאבק למשחק סכום אפס: גם אם איראן תחרב, תשתיות החשמל והמים יקרסו, ותעשיית הנפט והגז תושבת לחלוטין, משטר ימשיך להילחם. חוסר במזון או קריסה כלכלית של העם אינם מהווים שיקול עבור הנהגה הרואה בעצמה נתונה במלחמת קיום. מבחינתם, מוטב ש"יישרף העולם" מאשר שהם יאבדו את אחיזתם.
מלכודת הלחץ הבינלאומי
כאן טמון הכשל המובנה באסטרטגיה של נשיא ארה"ב, טראמפ. הניסיון להכניע את איראן באמצעות סנקציות או פעולות צבאיות, יוצר תופעות לוואי גלובליות הרסניות:
ההשלכות על ביטחון ישראל
עבור מדינת ישראל, התרחיש הזה טומן בחובו סכנה אסטרטגית ארוכת טווח. הפסקת המלחמה ללא פירוק היכולות האיראניות משמעותה חזרה מהירה של טהרן למסלול התחמשות מואץ. בעוד איראן תשקם את כוחה, ישראל עלולה למצוא את עצמה בעתיד מול ארה"ב שונה, כזו שסדר העדיפויות שלה השתנה, במיוחד ביום שאחרי טראמפ, כאשר קולות בתוך המפלגה הדמוקרטית כבר קוראים לצמצום המעורבות והתמיכה במזרח התיכון.
לסיכום, עוצמתו של משטר משמרות המהפכה אינה נמדדת רק בנשק, אלא בחוסר הנכונות המוחלט להתפשר על קיומו. כל עוד המשטר רואה בכניעה גזר דין מוות, הכלים המדיניים והכלכליים הקונבנציונליים יישארו מוגבלים ביעילותם, והאיום על יציבות העולם וביטחון ישראל רק ילך ויחריף.
הכניעה של טראמפ. החמצה היסטורית
התרעות פיקוד העורף