המקצועיות שנעלמה: ירי "על עיוור" מעל ראשי אזרחים
התחקיר מעלה שורה של כשלים מקצועיים בסיסיים שמעוררים תהיות קשות לגבי רמת הכשירות של הכוחות:
חוסר אחריות פיקודית: "אף אחד לא התרשל"
זוהי התמצית של תרבות הגיבוי האוטומטי:
טיוח והסתרה: הכתובת הייתה על הקיר
העובדה שהמערכת הצבאית מאפשרת לירי ארטילרי להתבצע מעל יישובים ישראליים ללא הגבלות מחמירות, וזאת למרות תקלות חוזרות ונשנות, מעידה על זלזול בחיי אדם ועל העדפת "שקט תעשייתי" על פני הפקת לקחים אמיתית.
המחיר של היעדר המשמעת
כאשר הרמטכ"ל מסכם את האירוע כ"תחקיר מקצועי ומלמד" ללא עריפת ראשים, הוא מקבע נורמה של בינוניות. "התלכדות נסיבות" היא ביטוי מכובס לרשלנות מצטברת.
עופר מוסקוביץ ז"ל לא נהרג בגלל "גורמים במערכת חישובי הירי", אלא בגלל שרשרת אנושית של מפקדים שכשלו במשימתם הבסיסית ביותר: מקצועיות, אחריות ודיווח אמת. כל עוד צה"ל ימשיך להגדיר מחדלים חמורים כ"תקלות נדירות", הכתובת לאסון הבא כבר חקוקה על הקנה.
על פי הפרטים הידועים על התקרית:
מקרים כאלו הם מהכואבים ביותר עבור יחידות מיוחדות כמו מגלן, שבהן התיאום והדיוק המבצעי הם אבני יסוד. התחקיר צפוי לבחון את הממשק בין הכוחות בשטח ואת הלחץ המבצעי שבו פועלים הלוחמים בלבנון.
שני כשלים מרכזיים
לאורך המלחמה הוכח כי חלק ניכר מאבדותינו נבע משני כשלים מרכזיים: ירי כוחותינו על כוחותינו (דו"צ) וכניסה לסריקת מבנים ללא הפעלת אמצעים לנטרול מטענים, בניגוד לתרגולת המבצעית. כניסות אלו בוצעו תחת הנחיית מפקדים שבחרו לדבוק במשימה "עם מה שיש" ולוותר על המתנה לאמצעי נטרול חיוניים.
בו בעת, תחקיר המבצעי של צה"ל מתגלה כשטחי, לא מקצועי ומשולל אמינות. ניכרת בו התנערות מוחלטת מאחריות ובריחה מהאמת, שכל מטרתן היא הגנה על המוניטין של הצבא והסתרה שיטתית של כשלונותיו.
התרעות פיקוד העורף