טקס המשואות הבליט את הפער בין אנשי יוהרה בתקשורת לרוב הציבור | יוסי אחימאיר

טנקים ברחוב אלנבי בתל אביב, חיילות שתמ"ק עוזי בידיהן, חיילים בחגורים מלאים, קסדות לראשיהם, רובים בידיהם, נערים שמקלות בידיהם ותופים על מותניהם - כך נראה המצעד הצבאי של יום העצמאות הראשון. כך גם חגגה ישראל את יום העצמאות הראשון שלאחר מלחמת ששת הימים, הפעם בירושלים המאוחדת. ראשי המדינה ניצבו על בימת הכבוד, המצלמות הופנו לעברם שוב ושוב.

לא כן ביום העצמאות ה-78 של ישראל. האמריקאים והאיראנים בהפסקת אש שאפשרה לעם היושב בציון לחגוג בשקט, גם אם בדאגה שהעיבה לא מעט על השמחה. למחרת, יום חמישי בבוקר, אתה פותח את העיתונים וכלל אינך מופתע. וכי מה אפשר היה לצפות שיכתבו על הטקס בהר הרצל? זה היה צפוי, כאילו הדברים נכתבו מראש, גם בלי לצפות בשעה וחצי של הטקס המרהיב. ייסורי ורטר הלא צעיר ב"הארץ", ה"אצבע בעין" של שיף מידיעות, ה"טקס הפולחני" של כספית במעריב.

אותה הטיה, אותה משטמה ואותו טרלול שחוזרים על עצמם במאמריהם הקבועים, אף בחריפות יתר, ואותה מתקפה על ראש הממשלה ועל מארגני הטקס. הקריאות לאחדות שיצאו מפי נשיא המדינה ודוברים אחרים היו במקומן - אבל נפלו על אוזניים ערלות. יום אחד של אחדות והתעלות רוח - ומיד החזירונו פרשנים עוינים למשבצת הקודמת. סכנת הקרע הפנימי רק מחריפה.

חמתם עלתה במיוחד עקב הופעתו הכריזמטית של שנוא נפשם, ראש הממשלה נתניהו, ונאומו המוקלט. דבריו, שמבקריו רואים בהם, איך לא, תעמולת בחירות, איפוקו מול כל מגדפיו, מבטו מלא הסיפוק, וכמובן ניהולו את המערכה בימים אלה, ראויים למלוא ההוקרה. מבקריו לא ירפו ממנו, והוא ברוב חוכמה יתעלם מהם ככל שיוכל, בידיעה שאצל העיתונאים הרל"ביסטים אין לו נקודת זכות אחת. ועוד הוא יודע - השפעתם אפסית. היא נושא לשיח רק בברנז’ה התקשורתית המוטה. מתחרים זה בזה מי היה יותר קיצוני ומי יותר חריף בגינוי הטקס ובגינוי מי שאינו בנט או לפיד.

טקס המשואות הבליט את הפער ההולך ומתרחב בין אנשי יוהרה בתקשורת ובין רוב הציבור, שצפה בטקס בשקיקה, חש התרוממות רוח. היה זה טקס שמשקף בכיף את עוצמתה ושמחתה של המדינה בת ה-78, את רוממותה והישגיה, את ביטחונה העצמי בימי צרה ומצוקה, את יכולתה לעמוד מול כל הקמים עליה ולהפגין את ייחודה.

מצעדים צבאיים כבר אין רואים בחוצותינו. רואים אותם בטהרן ובצפון קוריאה, ואפילו בשאנז אליזה שבפריז. אצלנו רואים גם לעת מצוקה חגיגת עצמאות אמיתית, שמחה עממית, שתקשורת מנותקת בוחרת לזלזל בה ולהכתימה. גם על כך יודע העם להתגבר, מיישם את הקריאה "קדימה צעד!".