מטבע הדברים, כולנו ממוקדים בחזית האיראנית ובחזית הלבנונית, שמצויות ברגעים קריטיים. הזירה הפלסטינית, שהציתה את האזור כולו ב־7 באוקטובר, נדחקת לצד ואינה זוכה לקשב בציבור הישראלי. דווקא הממשלה מקדישה לה תשומת לב רבה ושיטתית, בניגוד לרושם הכללי כאילו הכל ממוקדים ב"איום הקיומי" מטהרן.
מאז הקמתה, וביתר שאת לאחר 7 באוקטובר, הממשלה מקדמת מדיניות שנועדת למנוע אפשרות להסדר מדיני, צעדים שמכשירים את הקרקע להחלת ריבונות ומהלך של החלשת הרשות הפלסטינית.
רעיון זה חדר לזרם המרכזי בשיח הישראלי דרך אסון 7 באוקטובר ובהתייחס לעזה. הדרך לכניסתו גם ליהודה ושומרון איננה רחוקה. מצרים וירדן הבינו זאת היטב, וההשלכות על יחסיהן עם ישראל שליליות ומסוכנות. האופוזיציה בישראל לא יצאה חוצץ נגד הרעיון, כפי שהיה מצופה ממנה, בניגוד לכל היגיון מדיני, מוסרי ופוליטי.
התרעות פיקוד העורף