זוהי בעצם התוצאה של שש שנים של טלטלות שעברו על המדינה. שנתיים של קורונה, אחר כך מהפכה משפטית וקיטוב נוראי והפגנות, אחר כך 7 באוקטובר, ומאז מלחמה שאינה נגמרת, בכל פעם בחזית אחרת. מישהו באמת חשב שכל זה לא ישפיע על בני נוער?
כשזאת הפרקטיקה, אין להתפלא על כך שבסוף אף אחד לא אחראי על שום דבר. יש קבוצה קולנית אחת שממהרת להאשים את הממשלה בכל כשל אפשרי, וקבוצה אחרת שממהרת להאשים בכל כשל את מערכת המשפט, כאילו שתי המערכות מתחרות זו בזו וצריך לתפוס צד.
כך נופלים דברים בין הכיסאות: כל אחד יודע מראש מי אשם, והוויכוח ריק מתוכן. בחסותו, הנכשלים אינם משלמים מחיר על תפקוד לקוי, ולאיש אין מושג מהם הקריטריונים לאנשי מקצוע רציניים. איבדנו את היכולת להתנהל במקצועיות – במשרדי הממשלה, במשטרה, בפרקליטות.
הטלטלות של השנים האחרונות לוו ברטוריקה מתלהמת בווליום גבוה, דבר שבפני עצמו משפיע לרעה על בני נוער. הרטוריקה המשתלחת והמאשימה החליפה את איסוף הנתונים, ניתוח המצבים וההוצאה לפועל של תוכניות יעילות. ודיבור אלים הביא למעשים אלימים.
ישראל משלמת מחיר על תרבות דיבור פרועה לצד שנים של טלטלות. היו מי שביטלו בזלזול את שיעורי הרצח שהאמירו במגזר הערבי, כאילו זה לא נוגע להם. אבל כשמזניחים פשע, הוא מתגבר וזולג.
הוא מעדיף לבטל פיתות טריות לאסירים ביטחוניים גם אם זה לא מצמצם את היקף הטרור. מישהו בכלל מצפה ממנו להכין תוכנית כוללת למיגור הפשע, בשיתוף מגוון גדול של משרדי ממשלה? כי זה מה שדרוש כדי למגר פשע באמת. מקצועיות.
דובר המחוז קרא לכל המערכות להתאגד סביב נושא פשיעת הנוער כדי למגר את התופעה. זה באמת רעיון מצוין. רק איפה בדיוק הם היו עד היום?
התרעות פיקוד העורף