בעבר, אירועים שבהם הפרקליטות סירבה לייצג את עמדת המדינה היו חריגים שבחריגים. מקרה ידוע הוא זה שבו דורית ביניש, פרקליטת המדינה, ונילי ארד, מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, סירבו לייצג את עמדת ממשלת רבין בנוגע לגירוש 400 אנשי החמאס לדרום לבנון, מן הטעם שגירוש זה סותר תקדימים קודמים ומנוגד למשפט הבינלאומי. מי שהופיע אז בבג"ץ, באופן חריג למדי, היה היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, ולמרבה תדהמתן של ביניש וארד, הוא אף ניצח בבג"ץ והוביל לדחיית העתירות.
אולם אצל בהרב-מיארה, אי-ייצוג הפך לעניין שבשגרה. מאז 2023 היא סירבה או נמנעה מלייצג את עמדת הממשלה בשורה של מקרים מרכזיים, ובהם העתירות נגד תיקון חוק יסוד: השפיטה בעניין ביטול עילת הסבירות, העתירות נגד חוק הנבצרות (שבו קבעה כי מדובר במהלך פרסונלי בעייתי), בסוגיית מינויו של אריה דרעי לשר, בעתירות בנוגע למינוי נציב שירות המדינה ללא מכרז, בעתירה כנגד ההחלטה להדיח את יו״ר דואר ישראל, וכן שורה של עתירות הנוגעות לרפורמה המשפטית, לרבות שינויים במבנה הוועדה לבחירת שופטים. במקרים רבים נוספים של מחלוקות עם שרים - במיוחד בתחומי אכיפה, מינויים וניהול מדיניות - קבעה כי אין "הגנה משפטית" לעמדתם, ובכך הובילה למצב של ייצוג נפרד במקום ייצוג המדינה על ידה.
הגיע הזמן שתוגש עתירה לבג"ץ נגד בהרב-מיארה בגין סירוב בלתי סביר לייצג את המדינה בעניין גופמן. נדמה כי המשנה לנשיא נעם סולברג, שהביע לא אחת תרעומת כלפי התנהלותה של היועמ"שית ואף דחה את עמדתה בעניין מינס, עשוי להורות על חיוב הייצוג במקרה כזה.
התרעות פיקוד העורף