1
"כל סכין הוא כלי שנועד לעשות עבודה. לחתוך ולדקור, לשסף ולמרוח. כל סכין הוא נשק פוטנציאלי, הכל בהתאם לכוונות המשתמש. סכין הוא הנשק הפרימיטיבי ביותר, כמו שהוא הנשק המצריך את המיומנות הגדולה ביותר כדי להרוג. סכין הוא נשק זמין. הוא הנשק של הקצב נגד הבשר המת, ושל אנשים חורשי רע נגד הבשר החי.
"את הסכין מטילים ילדים בגזעי עצים, מתאמנים לדייק בקליעה. אחר כך במיומנות שרכשו הם דוקרים ילדים אחרים בגלל עלבון קל. סכין הוא הפלדה הקטנה שבה מתגלח כל גבר בבוקר. אותו הסכין עצמו חותך את הוורידים של אנשים שאינם רוצים להתגלח יותר לעולם. הסכין הוא זה שנתקע באבטיח להנאת הקונים, וגם בגב האומה מהצד של הדימוי.
"סכין הוא נשק שימושי באינתיפאדה ובמלחמת גרילה בכלל, והוא גם מה שתוקעים לעצמם יפנים בבטן, ברוב טקס, כעניין של כבוד עצמי. הסכין הוא הנשק השימושי ביותר בבתי כלא. שם עושים סכין מכל דבר. הוא גם מה שאם, המקפידה על נימוסי בנה, אומרת להחזיק ביד ימין. סכין הוא מכשיר רצח אהוב על סופרי בלשים...".
2
מספר הרציחות הנמצא בעלייה היסטרית מאפיל על מעשי פשע חמורים אחרים, שבימים "נורמליים" היו תופסים את הכותרות הראשיות. כוונתי לכמות ההולכת וגדלה של צעירים ישראלים שבעבור חופן דולרים מוכנים למכור את ביטחון המדינה ולשמש סוכנים של המודיעין האיראני.
בשנתיים האחרונות נרשמה עלייה במספר החקירות והמעצרים בישראל בחשד למגע עם גורמים הקשורים לאיראן. על פי גורמי ביטחון, מדובר בעשרות מקרים שנחשפו בשלבים שונים, בחלקם הוגשו כתבי אישום, אחרים עדיין בחקירה, וחלק נכבד מהם נמצאים תחת צווי איסור פרסום וצנזורה מוחלטת. מרבית החשודים הם אזרחים ישראלים בגילי 20–60. ברוב המקרים אלה אזרחים ללא עבר ביטחוני.
הסיפור מתחיל בדרך כלל בהודעה קצרה ברשת חברתית, לפעמים באנגלית ולפעמים בעברית רהוטה או עילגת, בפנייה שמתחזה להצעת עבודה, להצעת מחקר או לשיתוף פעולה עסקי. באחד המקרים שפורסמו כיכב צעיר שהתבקש לצלם רחוב מסוים “לצורכי פרויקט". התשלום של כמה מאות דולרים הגיע במהירות. עבודה קלה. רק מאוחר יותר, כשהוא התבקש לצלם מיקומים רגישים יותר, החל להתעורר בו חשד באשר לזהות הגורם שמולו.
במקרה אחר, צעיר ניהל לאורך זמן התכתבות עם אדם שהציג עצמו כאיש עסקים. לפי הפרסומים, הקשר נמשך שבועות והוא התבקש לבצע משימות קטנות, כמו בדיקת כתובת, צילום אזור והעברת פרטים כלליים. התשלום הגיע בשלבים ולעיתים באמצעים דיגיטליים. כשנחשפה החקירה, עלה דפוס מוכר של יצירת אמון הדרגתית, העלאה הדרגתית של רמת הסיכון, ושימור הקשר באמצעות תגמול.
כמו כן, נחשפה פרשה רחבה יותר, שבה היו מעורבים כמה חשודים. שם כבר דובר על סכומים מצטברים גבוהים יותר ועל חלוקת משימות בין מספר אנשים. גורמי החקירה תיארו פעילות שלכאורה כללה פעולות שוליות, אך במצטבר יצרה תמונה מודיעינית בעלת ערך. אחד המעורבים התקשה להסביר מדוע המשיך בקשר גם לאחר שעלה בו חשד. “זה התחיל בקטן", תיאר, “ואז כבר היה קשה לעצור".
לצד הדפוס האזרחי הזה, נחשפו גם מקרים חריגים יותר. בשבועות האחרונים הופיעו חשדות כלפי חיילים בשירות פעיל. מדובר במספר קטן יחסית של מקרים, אבל במערכת הביטחון, בשב"כ וגם בצה"ל רואים בהם קו אדום. לא רק עצם הקשר עם גורם עוין, אלא גם פוטנציאל הגישה למידע רגיש והמשמעויות הנלוות לכך.
הקשר בין כל המקרים הוא לא רק שיטת הגיוס, אלא גם המנגנון הפסיכולוגי. לא מדובר באנשים בעלי אידיאולוגיה מגובשת או כוונה לפגוע, אלא באזרחים מן השורה. צעירים בתחילת דרכם, עובדים בשכר נמוך, או מי שנענו להצעה שנראתה פשוטה ורווחית. האפשרות לקבל כסף מהיר עבור פעולה יומיומית מטשטשת את הגבול בין המותר לאסור, במיוחד כשהצד השני מקפיד להסתיר את זהותו ולהציג את הבקשות בהדרגה.
עם התשלום הראשון, גם אם הוא קטן, נוצרת מחויבות. משם הדרך קצרה לבקשות מורכבות יותר. אנשים מספרים לעצמם שזה זמני או שולי אבל מבחינת החוק, הקו כבר נחצה.
בתי המשפט עקביים בהתייחסות שלהם. הם מדגישים כי גם אם הנזק בפועל לא ברור, עצם המגע עם גורם עוין וקבלת התמורה ממנו מהווים עבירה חמורה, ולכן נגזרו עונשי מאסר ומעצרים ממושכים או מגבלות אחרות.
הנושא מאוד רגיש, לכן יש פער בין מה שנחשף לציבור לבין מה שמתרחש בפועל. גורמי ביטחון מציינים שרק חלק מהמקרים מגיע לפרסום, בעוד מספר המקרים שבהם מציעים לאנשים לרגל, גדול בהרבה, רובם אינם נענים או מדווחים בזמן.
התרעות פיקוד העורף