אונס בחסות האלגוריתם: כך הפכה פגיעה בנשים למודל עסקי של מיליארדים | ד"ר אדוה ברקוביץ' רומנו

בתחקיר שפורסם לאחרונה ברשת CNN, אמנדה סטאנהופ מבקשת לשתף את סיפורה, אך המילים מסרבות לצאת. עדותה של אישה שגילתה כי בן זוגה נהג לסמם אותה בסתר ולהתעלל בה, מציגה רגע שבוחן את גבולות ההכלה של הצופה. כשהיא נדרשת לתאר את המעשים המזעזעים, קולה נשבר. הקושי העצום שניכר על פניה אינו נובע רק מן הכאב שבשחזור הפגיעה הגופנית עצמה, אלא מתוך המאבק הפסיכולוגי, המשתק והמייסר, להגות בקול את המילה "אונס". קשה עד כאב לקחת את המושג האפל הזה – ששמור בתודעה הקולקטיבית שלנו לזרים האורבים בסמטאות חשוכות – ולהדביק אותו לאדם שישן לצידה, לאיש שעמו חלקה את חייה ואת מיטתה. זהו רגע אותנטי של שבר, שבו עצם ההכרה בכך ממוטטת את הנפש

הסיפור שלה מזכיר באופן מצמרר את סיפורה של ג'יזל פליקו מצרפת - שבעלה פעל בדפוס זהה וגם הזמין גברים זרים לאנוס את אישתו. הוא ושותפיו לאונס נשפטו לאחרונה לעשרות שנים בכלא - והעולם כולו הזדעזע מהפרשה. הטעות החמורה ביותר שאנו יכולים לעשות כחברה היא לפטור גברים אלו כ"מפלצות בודדות" או כסטייה נדירה. אך מציאות המפלצתית הנחשפת בתחקיר מגלה רשת ענקית בה מתקיימת למידה וחניכה שיטתית ומאורגנת המעודדת גברים לסמם, לאנוס ולצלם את נשותיהם, בעוד עשרות מיליוני גברים אחרים צופים מידי חודש בסרטונים האלה.

הצופים משלמים על הסרטונים במטבעות קריפטוגרפיים אבל הם לא מסתפקים בצפייה פסיבית – הם משתמשים בתיבת הצ'אט כדי להעביר פקודות לתוקף בזמן אמת, ודורשים אקטים ספציפיים בתמורה לכספם. במקביל, נוזלי הרדמה משווקים בגלוי בעלות של כ-150 אירו לבקבוק, מלווים בהבטחה השיווקית המצמררת שהקורבן "לא תרגיש ולא תזכור דבר". באתרים ציבוריים ענקיים, המגדירים עצמם בציניות כ"נטולי מוסר", מאוחסנים עשרות אלפי סרטונים של נשים השרועות בתרדמת עמוקה. קבצים אלו מתוייגים ומקוטלגים תחת התגית המחליאה "תוכן שינה", ומושכים עשרות מיליוני כניסות של גולשים מדי חודש.

"האקדמייה לאונס" פועלת בחסות ובזכות הטכנולוגיה  המאפשרת למוסדות להמשיך לעצום עין כשזה מגיע לטרור מגדרי בינלאומי. ענקיות הטכנולוגיה, ספקיות התשתית, ובעיקר מנועי החיפוש המרכזיים שמקטלגים את האתרים הללו ומאפשרים למצוא אותם בקליק אחד פשוט, גוזרות קופון כלכלי שמן מעצם קיומה של תעשיית האונס .

הזוועה הזו אינה צומחת בוואקום. כל התיעודים והפורומים הללו מתנקזים לתפיסה חברתית רעילה, אלימה ומיזוגנית שמושרשת עמוק בתרבות שלנו. הרשתות הללו הן ההקצנה המסוכנת והברורה ביותר של "המנוספירה" (Manosphere) – קהילות אינטרנטיות גבריות המטפחות שנאת נשים ממוסדת . בעשור האחרון, וביתר שאת כבאקלאש אגרסיבי לתנועת ה-#MeToo ולדרישה לשוויון מגדרי, אנו עדות לתגובת נגד אלימה .

​הפשעים הללו לא היו יכולים להגיע לממדים תעשייתיים שכאלה לולא זכו לרוח גבית פוליטית וכלכלית. אקדמיות האונס הללו פורחות ומשגשגות במדויק תחת האקלים שיוצרות ממשלות ימין ברחבי העולם, הדוגלות באידיאולוגיה של שוק חופשי הרסני, חסר מוסר ונטול בלמים רגולטוריים לתאגידים הגדולים . זוהי תפיסת עולם ניאו-ליברלית המקדשת את השוק ואת שורת הרווח של החברות על פני חייהן וביטחונן של נשים . תחת התירוץ של "חופש הביטוי" והסרת אחריות מחברות טכנולוגיה, נוצר מערב פרוע שבו ענקיות אינטרנט ומנועי חיפוש אינם נושאים באחריות על כך שהפלטפורמות שלהם מאפשרות סחר בסרטוני אונס. השוק חופשי לחלוטין מפיקוח, עד כדי כך שאפילו אונס האישה שישנה לצידך הופך למודל עסקי כדאי המייצר הכנסות אדירות לחברות המארחות את התכנים הללו.

אלא שהבועה התאגידית הזו מתחילה להיסדק. רק לאחרונה, בחודש מרץ 2026, פסק חבר מושבעים במדינת ניו מקסיקו פסיקה היסטורית וחייב את חברת מטא (Meta), חברת האם של פייסבוק ואינסטגרם, לשלם פיצויים עצומים בסך 375 מיליון דולר לאחר שנמצאה אחראית לכך שכשלה בהגנה על ילדים, הטעתה את הציבור, ואיפשרה לניצול וסחר מיני בילדים (Child sex trafficking) לשגשג בפלטפורמות שלה (כפי שפורסם בדיווח של עיתון הגרדיאן הבריטי - קישור לכתבה).  הפסיקה התקדימית הזו מוכיחה שענקיות הטכנולוגיה אינן רק "צינורות טכניים" להעברת מידע; האלגוריתמים ומערכות הניהול הכושלות שלהן מאפשרים לפשע המאורגן לפעול בחופשיות, וכשהן מעלימות עין – הן שותפות מלאות לפשע.

האקדמיה הזו אולי פועלת בארה"ב ובאירופה, אבל התשתית שלה כבר מחלחלת לרשתות של צעירים בישראל, ומאמצת אידיאולוגיה שרואה בנשים כלי לשליטה גברית. מה שבאמת חייב להוציא אותנו מהאדישות הוא המודל העסקי שמניע את המכונה הזו. אלימות מינית הפכה למוצר מדף רווחי שמגלגל הון ממכירת קורסים וסדנאות של "העצמה גברית". הוואקום התקשורתי והחינוכי בישראל הוא הדלק של התעשייה הזו, שכן הוא מאפשר למנגנון הזה לצמוח באין מפריע ולהפוך למיינסטרים מסוכן דרך הרשתות החברתיות.

הכתובת היא כבר מזמן לא על הקיר, היא בתוך המכשירים של הילדים שלנו. אי אפשר להמשיך להסתכל על אלימות מינית כעל אוסף של מקרים פרטיים כשמדובר באידיאולוגיה מובנית ושיטתית שמופצת בשיטתיות. את האקדמיות הללו אי אפשר לחנך או לעדן, צריך להכיר בהן כארגוני פשיעה לכל דבר ולחסום את נתיבי ההפצה שלהן לפני שהייבוא הרעיל הזה יהפוך למציאות מקומית בחדרי השינה שלנו. התחקיר של CNN הוא תמרור אזהרה בוהק לעולם כולו, והגיע הזמן שגם בישראל יבינו שמי שרואה בניצול שיטה לגיטימית הוא פצצה מתקתקת בלב החברה. השאלה היא רק אם נתעורר לפני שיהיה מאוחר מידיי.