בתחילת שנתה ה־79, מדינת ישראל נראית כמדינה חולה הרבה יותר מהמקובל בגילה המתקדם: תפקוד כמעט אפסי של המערכות הציבוריות והתפרקות מוסרית שמשתרעת מההנהגה ועד לנוער ברחוב. הכל כאן זועק לתיקון.
היה ניכר בדברים שנשא מול סגל הפיקוד הבכיר השבוע, בעל פה ולא מן הכתב, שהוא מדבר מדם ליבו. "ביזה היא ביזיון", הכריז זמיר: "לא נהיה צבא של בוזזים. לא תהיה הדרת נשים בצה"ל. התפשטות נורמטיבית עשויה להיות מסוכנת לא פחות מהאיומים המבצעיים", קבע וסימן שנותר עוד ראש מערכת בישראל שלא איבד את המצפן ואת המצפון.
אל מול תמונת החייל המנתץ פסל של ישו בכפר הנוצרי דבל בלבנון אמר זמיר: "זה לא אירוע קטן. זה אירוע ענק". "ככה אתם רוצים לראות את הצבא שלנו?", שאל את המפקדים. "זה שקול למרד בערכי צה"ל". בשנתיים וחצי של לחימה הפך מסמך "רוח צה"ל", התלוי בכל לשכה של קצין בכיר – לאות מתה. יום לאחר פרסום הסרטון של ניפוץ פסל ישו, נחשף עוד סרטון, שבו דחפור של צה"ל הורס פנלים סולאריים באותו כפר נוצרי. לא למותר לציין שזו פעולה שלא היה לה שום צידוק מבצעי.
שנתיים וחצי לתוך מלחמה, שיצאנו אליה גם מתוך רגש נקמה עמוק – בהרבה יחידות בצה"ל ההרס נהפך מאמצעי למטרה. גם הביזה נתפסת כמובנת מאליה. זאת תופעה שהייתה קיימת בכל מלחמות ישראל, אבל ברובן של 40 השנים שבהן אני מסקר את צה"ל – היה מאמץ כן של המפקדים להילחם בה. מסדרי בושה נערכו ביחידות שבהן היה חשד לביזה, והבוזזים נענשו. בשנתיים וחצי של המלחמה הנוכחית הוגש רק כתב אישום אחד בצה"ל על מעשי ביזה.
הרמטכ"ל הציג גם טלאי שענד חייל צה"ל בשטחים, ועליו הכיתוב: "כן לאלימות". "על מי מקובל הדבר הזה?", הוא שאל את המפקדים. תופעת הטלאים הפוליטיים על המדים היא לא רק עניין ערכי – היא גם נושא מקצועי. קו ישיר עובר בין היעדר משמעת על הופעה לבין זלזול בפקודות ובנהלים, שמביא לתאונות מבצעיות ותאונות אימונים. השחיקה במשמעת עולה לנו גם בנפגעים.
יש האומרים שהצעדים של זמיר הם מעט מדי ומאוחר מדי, אבל כל מהלך צריך להתחיל בצעד ראשון. המבחן שלו יהיה ביישום. יותר מהרמטכ"ל גבי אשכנזי, שאחרי מלחמת לבנון השנייה פעל להחזיר את צה"ל ליסודות החילות – זמיר יידרש להחזיר את צה"ל ליסודות של סדר, ערכים ומשמעת בחברה שמתפרקת מכל הנורמות שלה.
צה"ל אומנם לא יוכל להשפיע על הנערים הרוצחים בפתח תקווה ובמקומות אחרים, אבל מאז הקמתו היה הצבא מוסד מחנך וכור ההיתוך הערכי של החברה הישראלית. הוא מקבל לשורותיו את הנוער שלנו בגיל שעדיין ניתן לעצב אותו – ולכן לחינוך שמקנה צה"ל יש משמעות חברתית רחבה.
רבים ממפקדי הצבא קיבלו במורת רוח את התוכחה של זמיר, וטענו כי הוא מכתים דור מופלא של לוחמים. הדור הוא אכן נפלא, וכולנו חייבים להכיר בגבורתם, אבל מי שמכתים אותם הם החוטאים. די בתפוח רקוב אחד כדי להרקיב את הערימה כולה, ובצה"ל יש יותר מתפוח אחד.
בשטחי יהודה ושומרון מתבצעים כמעט מדי יום פשעי מלחמה, לא פעם על ידי לובשי מדים, ושם נראה שקצרה ידו של הרמטכ"ל מלהושיע. כבר עשרות שנים שצה"ל מתקשה לאכוף חוק על יהודים בשטחים, אבל בשלוש השנים האחרונות הוא כבר לא הריבון האמיתי בשטחי יו"ש. רוב סמכויות הצבא אל מול היהודים עברו לשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ'.
למשטרה אין שום עניין באכיפת חוק על יהודים בשטחים, לשב"כ תחת הניהול החדש יש עוד פחות, וצה"ל לבדו לא מסוגל לעצור את הפשעים שמתבצעים שם כמעט מדי יום ושמכתימים את כולנו, הישראלים, כפושעי מלחמה. נדמה לי שצה"ל קרוב להרים ידיים בנושא הזה, ולהכריז שבלי המשטרה, השב"כ, הפרקליטות ובתי המשפט – אין לו יכולת להתמודד עם הטרור היהודי. לשם כך נדרשת מנהיגות.
התרעות פיקוד העורף