ההתנהלות כיום בישראל היא של איש הישר בעיניו יעשה. מהראש למעלה, דרך שריו ושרותיו – שהם, ורק הם, יחליטו אם להתייצב לחקירה, או אם לפוצץ דיון בבית המשפט העליון, אם לנזוף בשופטים ובשוטרים, ואם החוק נועד עבורם או שהם פטורים ממנו. זה מתחיל מלמעלה ומשדר כלפי מטה, והמסר הוא שעבור "ניצחון מוחלט" - צבאי, כלכלי, משפטי או פוליטי – הכל מותר.
בשיחות סגורות מתבטא זמיר כמי שנאלץ בעיצומה של מלחמה להתמודד עם זירה מתפתחת נוספת – זירת המשמעת הצבאית, הנורמות, המוסר והערכים. בכניסתו לתפקיד הוא סבר שיוכל להותיר זאת למפקדים, מבלי להבין אז מספיק את עוצמת החשש של מפקדים ברמות השונות, מהשיימינג שהם עלולים לספוג ברשתות החברתיות ובערוצי התקשורת של הימין. חלקם כבר מצולקים, מסומנים ומשולים ל"נכים פוליטיים".
אבל רא"ל זמיר מבין מצוין שצבא כמו צה"ל, שמתפרק ממשמעת, מציות לפקודות, מהמוסר ומרוח צה"ל – סופו שיובס גם בשדה הקרב. וזה גם עולה בחיי אדם. מראשית השנה נהרגו שמונה לוחמים בשל אירועי בטיחות. מדובר באירועים שנגרמו כתוצאה מהפרת פקודות הצבא.
כשהמשמעת מידרדרת בחסות המלחמה, כשלוחמים מבינים לאורך השנים האחרונות מה קורה בקומה מעליהם – בפוליטיקה – ומתרשמים מאמירות שלפיהן מותר "לקחת מתנות", או שמדובר רק ב"סיגרים וקצת שמפניה", הם מרשים לעצמם להבין שאפשר להעניש לבנונים גם דרך קצת ביזה מרכושם. כשהם מבינים שמפקדיהם "מעגלים פינה" או עוצמים עין – התופעה מתרחבת, וכפי שהגדיר זאת רא"ל זמיר, הביזה הופכת לביזיון לצה"ל.
גם המצב ביהודה ושומרון ופוטנציאל האסון שעלולה להמיט הפעילות של גורמי טרור יהודיים שפועלים שם מדי יום, מדירים שינה מעיני הרמטכ"ל, שהוא הריבון בממשל הצבאי בשטחים. זמיר, יש להניח, מוטרד פעמיים: פעם אחת מהאפשרות שאירוע טרור יהודי, כזה מן הסוג שמתרחש כמעט מדי יום, יביא להתפרצות אלימה ברחבי יהודה ושומרון; ושנית - מאי-מימוש אחריותו שלו למצב בגזרה זאת.
והרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר – בכוחותיו הדלים ונוכח משימותיו העיקריות – מנסה לכנס את צה"ל לאחר 1,000 ימי לחימה בחזרה אל הפקודות והמשמעת, אל קידוש החיים ואל הניצחון: הצבאי, הערכי והמוסרי. גם אתם כמוני צריכים להתפלל שיצליח.
2. כבר למחרת הבוקר השחור של ה-7 באוקטובר נשבענו כולנו, מכל רחבי הקשת הפוליטית שאין ולא תהיה עוד הכלה כלשהי על טרור ופגיעה באזרחים. ערוצי נתניהו היו הכי חדים ובוטים בעניין ובצדק. והנה, כעת חוזות עינינו במה שניתן לכנות כ"אם כל ההכלות".
אני הייתי אז המתנגד העיקרי לכך, ולא מכיוון שאינני ליכודניק, אלא מכיוון שסברתי שיותר ויותר יעריכו, גם בליכוד, שר ביטחון העסוק בענייני ביטחון בוערים עד כדי כך שהוא מנוּע מלהגיע לשמחות – אבל תמיד ירים טלפון, יברך ויתנצל.
"הקרב על הלו"ז" היה קבוע ולעיתים קולני. אני יכול לומר ששר הביטחון מרדכי, שהיה אדם ממלכתי במודל הבן-גוריוני, נטה לרוב לעמדתי, ולאורך כל תקופת כהונתו הוביל בכל הסקרים בצמרת הליכוד והיה מושא לקנאה ולהתנכלויות מצד שרים ומצד לשכת ראש הממשלה.
יגידו לי, ובצדק: בניהו יקר, אלו זמנים אחרים, ושר ביטחון – אם חפץ חיים פוליטיים הוא – עליו להשקיע, לבקר, להיפגש, לרצות את חברי הליכוד ולמנות.
לכן באה הצעתי הכנה, והיא באה ממקום טוב: מפלגת הליכוד צריכה לפטור את הנושא בתפקיד שר הביטחון מפריימריז, ולשריין עבורו מקום בחמישייה הראשונה – ובכך לאפשר לו להתמקד בביטחון, לא לאבד את משאב הזמן בנסיעות לחתונות, בר מצוות ופתיחת חנויות של חברי מרכז, ולבצע מינויים בהתאם להתאמה ולשיקול הביטחוני בלבד. החלטה שכזו תהיה תרומה אדירה של מרכז הליכוד לביטחון ישראל.
4. אחד הדברים הנוראיים שחוללנו לעצמנו במו ידינו בחברה ובמדינה הוא ניפוץ של כל האוטוריטות שהיו כאן - של מי שכיהנו בתפקידי "המבוגרים האחראים", של אלו שאוזנינו היו כרויות להקשיב לדבריהם ולקבלם כמעט כדברי אלוהים חיים, שסמכנו עליהם, שהאמנו להם, שכמעט לא ערערנו על מעמדם וסמכותם. כל אלה אינם עוד איתנו. השבוע בדרכים חשבתי אם נותר כאן אחד כזה שלא מסומן, לא מקוטלג, לא פסול, לא חשוד. לצערי (ולצערכם), לא מצאתי.
אפשר לייחס זאת לנתניהו, להתקפותיו משולחות הרסן על המשטרה, הפרקליטות, בית המשפט העליון, התקשורת, השירות הציבורי ("הדיפ סטייט", כלשונו). ואפשר לייחס זאת לרשתות החברתיות ולתרומתן השלילית, או לישראל שפולגה ושוסעה בעבודה קשה מלמעלה. את זה צריך לתקן.
המיזוג והותרת המקום השני במפלגת ביחד פתוח - נועדו ללחוץ על איזנקוט להצטרף, אבל הוא איננו ממהר. הוא מודע למשמעות המסר שהוא מעביר כשחקן חדש יחסית בזירה, עם השם "ישר!". הוא מודע לאהדה האישית אליו, ומהיכרותי איתו, הוא מתנהל על פי הערכת מצב רצופה, ויעשה את הדבר הנכון בזמן הנכון, באופן שישרת בעיניו את התכלית האסטרטגית שלו ושל שותפיו העתידיים. הדבר המתבקש הוא שבתוך פרק זמן קצר, החלופה השלטונית שמציב גוש המתנגדים לממשלת נתניהו תקבל צורה של גוף עם ראש, זרועות, שיניים ולב.
אבל בינתיים, את כל השחקנים בגוש צריכה להטריד סוגיית טוהר הבחירות. פוליטיקאים שפרצו בראש "כוחותיהם" לבסיס שדה תימן, ובהמשך לכלא נווה צדק של צה"ל, כשהרמטכ"ל מפציר במשטרה להגיע ולהתערב – מסוגלים לכל.
מפת האיומים, על פי מומחים, רחבה: החל כמובן מפייק ניוז ובינה מלאכותית, דרך הרתעת אוכלוסיות מיוחדות מהגעה להצבעה מראש או באזורי הקלפי, הונאות וזיופים, תקיפות סייבר, "איבוד" קלפיות בדרך – ועד תקלות בספירה, ערעורים ואי-כיבוד התוצאות. מה יכול לפטור אותנו מרוב אלה – אחוזי הצבעה גבוהים, נחישות מצביעים, הכנה מנטלית מפני "האיומים", ובעיקר תוצאה ברורה. כן, כמו בהונגריה.
פיצה האט התנחלה לי בלב, ומן הראוי שתתנחל גם אצלכם. עכשיו, כשרגליי יישאוני אל הסניפים שלהם, אני צריך לוודא שהפיצה לא תתנחל לי גם בבטן. אני אזמין שם סלט - ואתם תזמינו פיצה. תודה לכם שם. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף