בבחירות אלה "ניהל" לפיד באופן כושל את הגוש בראשותו, וזה היה נדבך מרכזי לתבוסתו בבחירות. בכנסת הנוכחית עמד לפיד בראש האופוזיציה שהייתה רפה, לא מורגשת וחסרת אפקטיביות לחלוטין. הכישלון המוחלט באופוזיציה הביא את רוב מצביעיו להפנות לו עורף, ואותו לקרבת אחוז החסימה. בנט, מצידו, זקוק עתה למימון מפלגות. מימון זה מה שיש ללפיד, שאוחז עדיין ב-24 מנדטים בכנסת המכהנת.
החיבור בנט-לפיד לא מסכן את נתניהו. דווקא מצב שבו קיים ריבוי של סיעות יותר מסוכן לו. במצב של ריבוי סיעות, כל מפלגה מוכרת מוצר מבודל ובמצטבר מקבלת יותר קולות, כי כך קולעים ליותר טעמים בקרב המצביעים. מה עשה החיבור? קיבע (לפי שעה) את הובלתו של בנט בגוש על פני איזנקוט. ניצחון בחצי הגמר? אולי גם זה יישחק במבחן הזמן.
בפעם הראשונה בראש מחנה השמאל, או כמו שהם אוהבים לקרוא לו "מחנה השמאל-מרכז", או "מרכז-שמאל" כדי שזה יעבור יותר טוב בגרון - עומד איש שאין לו שום אוריינטציה למחנה. נכון שעכשיו בנט עושה אדפטציה לעמדות שלהם, אבל אין לו באמת קשר לגוש הזה.
האירוע בבחירות יהיה שוב רל"בי. כי עם איזה דגל הם ילכו בבחירות? של מדינה פלסטינית? של הפרדת דת ומדינה? ועדת חקירה וחוק גיוס הם נושאים חשובים. אבל שני נושאי הליבה של ישראל הם מדיני-ביטחוני וזהות יהודית. מה מחזיק את בנט-לפיד בתחום דת ומדינה או בתחום המדיני? מה ישדרו ביחד בנושאים אלה?
התרעות פיקוד העורף