אנחנו עדיין מחפשים כוכבים. ליהוק העונה לקראת מועד הבחירות הקרובות צובר תאוצה, וכל אחד מהמועמדים נמרץ כשלעצמו ובעל ניסיון מקצועי או פרסום רשתי. לעיתים זה נראה כמו טקס משואות שטרם הודלקו, אבל האור שלהן הוא פנס הדרך למדינה שלמה שנוסעת בחושך.
בין המתבשמים מהנס הגדול שבו אנו מצויים, לאלו המפגינים על שחור בלי סוכר – האמת תמיד נמצאת איפה שהוא באמצע. אבל היא מתרחקת מהנס בצעדי ענק, כי הגאווה על תוצרי המפעל הציוני שמורה לפועלם של אנשים ביקורתיים, שלא הסתפקו במה שהיה, ששאפו לבלתי ייאמן ושעשו אותו אל מול עינינו.
המפעל הוקם באמצע המאה הקודמת, היו לו סממנים קומוניסטיים לצד עירוב עדות שונות, וטוב שכך. תרבויות מזרח ומערב והתיישבות בחבלי ארץ מוקפת אויבים. המפעל הזה התחיל מתוך מצוקה של עם, שואה קוראים לזה מחד גיסא ודחיקת יהודים רבים מארצות ערב מאידך גיסא.
אנשי המפעל הקימו ממשלה וביססו תקנונים, בתי משפט וחוקים. הם ייצאו תפוזים לכל מי שרק רצה וייבשו ביצות, הקימו מערכת בריאות שאין כמוה בעולם, צבא חזק וכוחות ביטחון, כי ידעו שהסכנה נובעת מתפיסת עולם ואינה נקודה בזמן. אי אפשר באמת לקנות שקט במקום תחת השמש, כולם יודעים. המפעל הזה החל להיסחר בבורסה, והתמ"ג שהציג - יצא שמו למרחוק. שנת השבתון המפורסמת הביאה הרבה מאוד מעובדיו המצטיינים לבלות בחו"ל, להעשיר את השכנים בניסיונם, ללמוד מהם בצניעות – ולשוב ארצה להמשך קידום המפעל.
האם מישהו מאיתנו יכול למנות באמת הישגים משמעותיים בתחומי החקלאות והחינוך? משהו להתגאות בו? מי מאיתנו זוכר בכלל מיהו שר הפנים? אל תתרחקו, כי אין כזה. ונמשיך לתחומי החוץ, שם מתחילה ההסברה שכולנו מלינים עליה, או לשאלה מה מצב התפוצות וירושלים, כי לשניהם יש משרדי ממשלה.
חברים, התבלבלנו בגודל הדירקטוריון של המפעל הציוני. הוא גדול באופן חסר תקדים וקטן בביצועיו באותה המידה, רק הפוך. נדרשת אסיפת בעלי מניות דחופה כדי לומר לקהל הלקוחות: "חברים, זה המוצר שלנו. זו הגאווה שלנו, וזהו המפעל היחיד שיש לנו. הגיע הזמן להתעורר ולא משנה על איזה צד, בטן או גב. להתעורר".
אז איך נדע במי לבחור? על מי לסמוך ולא רק על מי לא? מה יעזור לנו להחליט באסיפה הכללית באיזו דרך ללכת, כאשר כולנו נתונים לחסדי הניווט המקוון ושואלים את הבינה המלאכותית שאלות שלא העזנו לשאול בבית.
על זה עוד נרחיב בשבועות הקרובים, ויש למה לחכות. אבל בינתיים שימו לב. מה קרה לנו? המפעל התנפח וביצועיו יורדים, התלות היצרנית בשותפינו הטובים מעבר לים גדלה, וגל של אלימות שחשבנו שהיא דוברת ערבית מתפוצץ לנו בפנים בפתח תקווה.
צאו להשפיע
משהו כאן לא עובד. הרי תארו לעצמכם שמישהו היה מגדיר כי את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים מורידים ב־50%, באמצעות תוכנית רצינית המשתפת את הציבור, את מכוני המחקר, את המשטרה והטכנולוגיה. כפי שהגענו לכיפת ברזל כך היינו מגיעים גם לשם, האמינו לי. הרי אם מישהו היה בוחר לשים סוף לפרוטקשן באותו האופן שבו שמנו סוף לדור המנהיגים הנוכחי באיראן, היינו ודאי מצליחים גם כאן. אבל אז גילינו שתופעות האלימות הללו מגיעות עד לדירקטוריון שלנו.
עכשיו תחשבו אם אתם רוצים נבחרות כוכבים של ידוענים – או אנשי עבודה חרוצים שיידעו גם לעמוד בפני הציבור ולשכנע לבחור בנבחרת, לא בהם. האם חשבתם להציע מישהו כזה שאתם מכירים, המנהל מהמפעל הסמוך או המפקחת במשרד החינוך? אלו שאיש לא ייקח כי פשוט אין להם מספיק עוקבים? האם חשבתם להעלות בדף הפייסבוק שלכם בכל שבוע שם אחד שרק אתם מכירים, ואז לגלות שכמוכם יש עוד המון אנשים, ולהפיק בעצמכם את הריאליטי החשוב של השנה, נקרא לו "המפעל"? השחקנים מוכרים לנו, וההפקה היא באחריותנו, כי די נמאס שמישהו אחד מלהק עבורנו. אנחנו עדיין לא משטר נשיאותי, אז בואו נשפיע על זהות הנבחרות ונבחרי הציבור שלנו המועמדים לבחירה, לפני שמוגשות הרשימות לקלפי.
הרי לכל אחד מאיתנו ערוץ תקשורת אישי, קטן או גדול, כזה או אחר. ואם אתם חושבים כי הבחירות הקרובות משמעותיות יותר מבעבר, תתחילו לשדר ותגידו את מי אתם רוצים. אני לא מגזים. אל תשאירו את זה למי שחזק יותר או למי שיש לו יותר עוקבים. אנחנו רוצים רשימות, גם מצעים ותוכניות, כי מאסנו בסיסמאות נבובות. זה נכון לכולם, האידיאולוגיה לא תתנגד כלל.
המפעל הציוני מייצר עתיד לעובדים וביטחון למשפחותיהם, כך מתנהלת מדינה מתוקנת. המפעל שלנו בסכנה מבנית, וכדאי להחמיר בנקודת המבט, כי גם לוחמה אינסופית איננה תמיד מעידה על עוצמה; מאבקים במוסדות השלטון כמו בתי המשפט אינם רפורמה; וגל של אלימות ברחובות הוא סממן ראשון לניתוק הקשר בין מחלקת הפיתוח והייצור במפעל לבין הדירקטוריון העומד בראשו.
אז אם גם אתם מתחילים להרגיש את גודל השעה דופק לכם בדלת, תחשבו על עשרה אנשים שהייתם רוצים לראות משרתים אתכם ציבורית, כאלו שבאים לעבוד ויודעים למצוא מכנה משותף כדי שיהיה כאן מחנה משותף. אנשים שהממלכתיות לא עזבה אותם והם לא מסכימים לנקוט אלימות כדי שמישהו ידבר עליהם, לא משנה מה יאמרו.
וכן, האנשים הללו חיים בתוכנו, הם בינינו ואין להם חליפות או מכוניות שרד. את אלו שיש להם צריך להפריש הביתה, את כולם עכשיו! ולגבי המפעל, תשאלו את בעל חנות הבגדים ממדינת קנזס שפשט רגל ומונה לסגן הנשיא כי פשוט היה חרוץ ושקט. האיש הזה, טרומן, היה חוואי כושל ונשיא גדול ששינה את העולם. גם אנחנו יכולים. עכשיו תיכנסו לרשת ותצילו את המפעל.
התרעות פיקוד העורף